Browsing Archives

אנשים

אבינרי שלמה

שלמה אבינרי

1933 – 2023

שלמה אבינרי (ויקיפדיה)

הלך לעולָמו פרופסור שלמה אבינרי

חתן פרס ישראל בחֵקֶר מַדַע המדינה

 

הלך לעולָמו פרופסור שלמה אבינרי

חתן פרס ישראל בחֵקֶר מַדַע המדינה

חתן פרס ישראל בחֵקֶר מַדַע המדינה, הפרופסור שלמה אבינרי, הלך לעולמו ביום שישי, בן 90.

אבינרי, יְליד פולין, היה פרופסור למַדְעֵי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, מוּמְחֶה מועֲרָך בעולם לפילוסופיה פוליטית וחבר באקדמיה הלְאומית הישְׂרְאלית למַדָעים.

אבינרי שימֵש  פרופסור אורֵח באוניברסיטאות יוֹקְרתִיוֹת בארצות הברית ובאירופה. ספריו תוּרְגְמו לשפות רבות. בנוסָף לעשִׂייָתו האקדמית כִּיהֵן גם כמַנְכַּ"ל משרד החוץ בממשלתו הראשונה של יצחק רבין. 

 

בתמונה: Shlomo Avineri at the Halifax International Security Forum 2014, ע"י Halifax International Security Forum תחת רישיון

 

אבנרי אורי

אורי אבנרי

1913 – 2018

אורי אבנרי (ויקיפדיה)

פעיל השמאל, העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי, הלך הבוקר לעולמו, בגיל 95. אבנרי לחם כל חייו למען השגת הסכמי שלום עם מדינות ערב ועם הפלסטינים, נגד כפייה דתית ואפליה עדתית ובעד שוויון וזכויות אדם.

מגרמניה לישראל

אבנרי נולד בשנת 1923 בגרמניה, האחרון מתוך ארבעה ילדים במשפחת אוֹסטרמן. אב המשפחה היה בנקאי עשיר בהאנובר. בסוף שנת 1933, כעשרה חודשים אחרי שהנאצים עלו לשלטון, עזבה משפחת אוסטרמן את גרמניה, עלתה ארצה והתיישבה בתל אביב. שני ההורים עסקו כאן בעבודות כפיים כדי לפרנס את ילדיהם.

הבן הבכור במשפחה התגייס לצבא הבריטי, לחם במלחמת העולם השנייה ונהרג באפריקה. מצבה הכלכלי של המשפחה הידרדר ואורי, הבן הצעיר, עזב את הלימודים כדי לעזור להוריו. הוא היה בן 14 בלבד כשהחל לעבוד בעבודות שונות. בשעות הפנאי הרבה לקרוא ספרים ורכש לעצמו השכלה.

מימין לשמאל

במקביל לעבודה וללימודים העצמאיים היה מעורב בפוליטיקה, ודווקא בצד הימני של המפה. למשך מספר שנים היה חבר באצ"ל, אחר כך שימש כמזכיר של יו"ר ההסתדרות הציונית החדשה (שהוקמה על ידי הרוויזיוניסטים) וגם כתב מאמרים לעיתונים והרצה  על מצבם של היהודים בארץ ובעולם.

בסוף שנת 1947, כשפרצה מלחמת העצמאות, הצטרף אבנרי להגנה והשתתף בעשרות קרבות. כעבור כשנה נפצע קשה ואושפז בבית החולים לשבועות ארוכים.

בתום המלחמה פרסם את הספר "בשדות פלשת – 1948", ובו דברים שכתב כחייל במהלך הקרבות. הספר זכה להצלחה גדולה, אבל אבנרי חש שהקוראים לא מבינים נכון את המסר האנטי מלחמתי שרצה להעביר ופרסם ספר נוסף, "הצד השני של המטבע", אשר תיאר את הצדדים המכוערים של המלחמה וגם העביר ביקורת קשה על הפוליטיקאים. פרסום הספר נאסר זמן קצר לאחר הופעתו.

השבועון 'העולם הזה'

בשנת 1950 השתמש בכסף שקיבל ממשרד הביטחון ובמה שהרוויח מספרו הראשון ורכש שבועון כושל בשם "העולם הזה". כעורך הראשי של השבועון הצליח אבנרי להפוך אותו לעיתון מצליח, אנטי ממסדי ולוחם, שחושף פרשיות שחיתות, מטיף לדו קיום בין יהודים לערבים, קורא להקמת מדינה פלסטינית ולוחם נגד שלטון מפא"י והאפליה העדתית.

אבנרי לא היסס להשתמש באמצעים של "עיתונות צהובה". אלה היו דברים יוצאי דופן בעיתונות הישראלית של שנות החמישים והששים. "העולם הזה" של אבנרי השפיע רבות על עולם העיתונות בארץ. עיתונאים רבים התחילו את הקריירה העיתונאית שלהם בעיתון זה.

חבר כנסת

בשנת 1965 הקים את תנועת "העולם הזה – כוח חדש" ונבחר לכנסת. לאחר שתי קדנציות היה שותף להקמת מחנה של"י (שלום לישראל, שוויון לישראל) וחבר כנסת מטעמו. בנוסף היה שותף בהקמת תנועות שלום כמו "גוש שלום" ו"הרשימה המתקדמת לשלום".

במסגרת הפעילות הפוליטית דיבר אבנרי על "המרחב השמי", רעיון האומר כי במרחב המזרח-תיכוני קיים לאום משותף – הלאום השמי – שכולל קבוצות שונות כמו הלאומים העברי והערבי. לדבריו, על הלאום השמי להתאחד ולהיאבק יחד נגד האימפריאליזם המערבי והסובייטי. אחרי מלחמת ששת הימים קרא אבנרי להקמת מדינה פלסטינית בשטחי רצועת עזה והגדה המערבית, שתהיה בקשרי פדרציה עם מדינת ישראל.

ביולי 1982, כחודש אחרי שהחלה מלחמת לבנון, עורר אבנרי סערה כאשר נפגש עם יאסר ערפאת בביירות.

בשנת 1990 מכר אבנרי את "העולם הזה" אך המשיך במאבקיו. הוא היה פעיל בכמה גופי שמאל רדיקלי ועד יום מותו לא חדל מדרישתו להקים מדינה פלסטינית ולהגיע להסדרי שלום עם שכנינו.

העברית

במהלך עבודתו העיתונאית היה אחראי למספר חידושים לשוניים בעברית, ובהם המלים בליין, אלתור, מחזמר, חינמון וחללית.

רחל

אבנרי היה נשוי לרחל, שנפטרה בשנת 2011. נישואיהם נמשכו 58 שנים, והם בחרו שלא להביא לעולם ילדים.

 

בתמונה: אורי אבנרי בשנת 2006  תחת רישיון נחלת הכלל

 

אברהם ב. יהושע

א"ב יהושע

1936 – 2022

הסופר א.ב. יהושע (Moshe Milner לע"מ)

הסופר א"ב יהושע, חתן פרס ישראל לספרות, הלך לעולָמו בבית החולים איכילוב שבתל אביב בגיל 85, לאחר מַאֲבָק מְמוּשָך במַחֲלַת הסַרְטָן

"כמה עָצוּב וכמה סִמְלִי שא"ב יהושע, מגְדולֵי סופרֵי ישראל בכל הדוֹרוֹת, הלך לעולָמו בשְבוע הסֵפר העִברי", סָפַד לו נשיא המדינה יצחק הרצוג. "יְצירותָיו שִיקְפו לנו אותנו כבתְמוּנַת מַרְאָה מְדוּיֶקֶת, חַדָה, אוהבת ולְעִיתִים גם כואֶבֶת".
"חתן פרס ישראל לספרות, הסופר א"ב יהושע היה מגדולי הסופרים העבריים", סָפַד לו שר התרבות והספורט חילי טרופר. "יהושע היה גם מורה ומרצה, שהִנְחִיל לתלמידיו את מְלֶאכֶת הסִפרות והכתיבה. מֵעבר לכִּישָרוֹן הנָדִיר, הִתְאַפְיֵין יהושע באִכְפתִיוּת וברְגישות גדולה לאֶתְגָרֶיהָ של החֶברה הישְׂרְאלית והיה פָּעִיל חֶבְרָתי ופוליטי במַאֲמָץ לתִיקוּן החֶברה על פי דַרְכו". 
תוֹלְדוֹת חַיָיו

אברהם בולי יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו הוא דור שלישי למשפחה ספרדית יוצאת סלוניקי שביוון. אימו נולדה וגדלה במרוקו.

יהושע למד בתיכון הגימנסיה העברית בירושלים והיה חֲנִיך בתְנועת הצוֹפים. הוא שֵירַת בצה"ל בחטיבַת הצַנְחָנִים. למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוּגים סִפרות ופילוסופיה.

יהושע הִתְגוֹרֵר בחיפה רוב חייו הבוגְרים. הוא לימד בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות. שימֵש כפרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והַשְוָואָתִית באוניברסיטת חיפה. שימֵש כמַרְצֶה אורֵחַ באוניברסיטאות הרווארד, שיקגו ופרינסטון. הוא קיבל תואר ד"ר לְשֵם כָּבוֹד מאוניברסיטאות בארץ, באיטליה ובצרפת.

יהושע היה נשוי לד"ר רבקה (איקה) יהושע, פסיכואנליטיקאית במִקצועה, שנִפְטְרה בספטמבר 2016. בשנים האחרונות הִתְגוֹרֵר בגבעתיים. לזוג שלושה ילדים ושבעה נכדים.

אַרְכִיוֹנוֹ מוּפְקָד במחלֶקֶת האַרְכִיונים של הסִפרייה הלאומיתבירושלים.

מספריו:

המְאהב; גֵירושים מאוחרים; מוֹלְכוֹ; מר מאני; הַשִיבָה מהודו; מַסָע אל תוֹם האֶלףֶ; הכַלָה המְשַחְרֶרֶת; שְליחוּתו של המְמונֶה על מַשְאַבֵּי אֱנוֹֹש; אש יְדידוּתית; חֶסֶד ספרדי; נִיצֶבֶת; המִנְהָרָה; הבת היְחידה;

סִפרו האחרון 'המִקְדָש השלישי' יצא לאור לפני כחודשיים.

 

בתמונה: פסטיבל הסופרים הבינלאומי במשכנות שאננים בירושלים 2010. בצילום, פורטרט של הסופר א"ב יהושע. Moshe Milner (לע"מ)

 

איזנקוט גדי

רא"ל גדי אַיזֶנקוֹט – הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל

גולני שלנו

איזנקוט, אוגוסט 2016 (ויקיפדיה)

רב אלוף גדי איזנקוט הוא הרַמטכ"ל ה-21 של צה"ל. בעבר שימֵש כמְפקד חֲטיבת גולני, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אהוד ברק, מפקד עוּצְבַּת נְתיב האש, מפקד אוגדת איו"ש, ראש אגף המבצעים, מפקד פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל.

איזנקוט נולד בשנת 1960 בטבריה, להורים שעָלו ממרוקו. הוא גדל והִתחנך באילת, למד בתיכון שבעיר במְגמה ימִית, ולמד לבַגרות בבית ספר ערב אקסטרני.

בנובמבר 1978 הִתגייס לצה"ל לחטיבת גולני, עבר מַסלוּל הַכשרה כלוחם וסִיים את הטירונות כחניך מִצְטַיין פְּלוגתי. בהמשך סִיים קורס מ"כִּים חי"ר וקורס קְצינֵי חי"ר. בְּמַהֲלַך הקורס נִפצע בְּרֹאשו מכדור מִקלע שחָדַר לתוך הנגמ"ש שבו נהג. לאחר שהִשְתַקֵם מן הפציעה שָב לחטיבה כמפקד מחלקה.

בשנים 1984–1985 פיקד על פלוגת הנ"ט של חטיבת גולני. הוא הוּדַח מתפקידו חודש לפני סיומו, לאחר שניהֵל ויכּוח פּוּמְבִּי עם מפקד החטיבה, וסירַב לפקודה להחזיר את פלוגתו באמצע חופשה.

בשנת 1997 מוּנָה למפקד חטיבת גולני. בשנת 2003 מונה למפקד אוגדת איו"ש.

רמטכ"ל

איזנקוט היה סגנו של הרמטכ"ל ה-20 בני גנץ וב-16 בפברואר 2015 החל לכהן כרמטכ"ל. בתקופתו כרמטכ"ל אותרו ונהרסו מנהרות חמאס בדרום ומנהרות חיזבאללה בצפון וצה"ל פעל נגד ההתבססות של איראן בסוריה.

איזנקוט יִיזָכֵר כרמטכ"ל שברקורד שלו לא הייתה מלחמה. הוא זָכָה להַעֲרָכָה רבה על על אִישִיוּתוֹ ועל דרכו.

ב-15 בינואר 2019 הִשתחרר מצה"ל והֶעֱביר את הפיקוּד לרא"ל אביב כוכבי.

איזנקוט הוא בַּעַל תוֹאַר ראשון בהיסטוריה כללית מטעם אוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה. הוא סִיים לימודֵי צבא וביטחון במכללת צְבא ארצות הברית בפנסילבניה.

בשנת 2017, בְּעֵת שכיהן כרמטכ"ל, עבר איזנקוט בהצלחה נִיתוּח להֲסָרַת גידול סַרְטָנִי בעַרְמוֹנִית.

איזנקוט נשוי לחנה, אדריכלית, ואב לחמישה ילדים. מִתְגוֹרֵר עם משפחתו בהרצליה.

 

תודה לחַייל מספר אחת

 

הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל, רא"ל גדי איזנקוט, נִפְרַד אתמול מתַפקידו בטֶקֶס שהִתקיים בבְסִיס הקריה בתל אביב בְּמַעֲמַד נְשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה ושר הביטָחון בנימין נתניהו ובנוכְחות הצַמֶרֶת הפוליטית והביטְחונית של ישראל ובני משפחתו של הרמטכ"ל היוצא. נָכחו בטקס, בין השאר: הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגבי אשכנזי, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר משה יעלון, מפכַּ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך, ראש השַבַּ"כּ נדב ארגמן, היועֵץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, השר ישראל כץ, חברת הכנסת ציפי לבני, יו"ר הסוכְנות היהודית יצחק הרצוג ודובֵר צה"ל לשעבר אבי בניהו.

בדִבְרֵי בִּרְכָּתוֹ בטקס אמר הנשיא ריבלין, בין השאר: "אומרים שלכל אחד במדינת ישראל יש את גולני שלו, ואתה גדי – רמטכ"לנו – אתה הגולני שלנו. גדלת בחֲטיבה מספר אחת, מחייל ועד למח"ט, והיית לחייל מספר אחת שלנו במדינת ישראל".

ריבלין אמר לאיזנקוט כי הוא "מַמְלכְתִי וצָנוּעַ, עֶרְכִּי, אַמִיץ ואַחְרָאִי. אסטרטג מן המַעֲלָה הראשונה ואיש של אנשים".

עוד אמר הנשיא: "הֵישַרְתָ מַבָּט לשאלות המוּרְכָּבוֹת ביותר. לא הִיסַסְתָ ולא חָשַשְתָ לַעֲסוק בהן, גם כשסָפַגְתָ ביקורֶת. מתוך אותה תְפִיסָה שהמְפקד הוא אַחְרַאי ולאַחְרָיוּת יש מחיר".

"היית האדם הנכון במקום הנכון" אמר הנשיא לאיזנקוט. "אַשְרֵי העם שזָכָה לבן כמוך. אני יודע שאתה מַעֲדִיף להיות רחוק מֵאוֹר הזַרְקוֹרִים, ובכל זאת אני מְקַווה שעוד נראה אותך בחֲזִית העֲשִׂייָה מְמַלֵא תַפקידים צִיבּוריים".

נתניהו אמר לאיזנקוט, בין השאר, כי מעכשיו "תוכל לְהִתְעוֹרֵר בבקרים ביקִיצָה טִבְעִית, לְהִתְפַּנוֹת למשְׂחקי סקווש, והכי חשוב – תוכל להיות עם בני משפחתך שהם מְקוֹר הכוח האמיתי שלך. זה מַגִיעַ להם ומַגִיעַ לך".

 

בתמונה: גדי אייזנקוט ע"י Chairman of the Joint Chiefs of Staff from Washington D.C, United States תחת רישיון CC BY 2.0

 

אלוני שולמית

שולמית אלוני

1928 – 2014

שולמית אלוני

שולמית אלוני

שולמית אלוני הייתה ממנהיגי השמאל בישראל.

היא הייתה יושבת הראש הראשונה של מפלֶגֶת מרצ, חברת כנסת במשך 28 שנים ושָׂרָה בממשלות ישראל:

שָׂרַת החינוך והתרבות, שרת התִקשורת ושרת המַדָע.

אלוני הייתה "הגברת הראשונה של זְכוּיוֹת הָאָדָם והאֶזרָח בישראל", ועל כך זָכתָה בִּפְרַס ישראל.

 

בתמונה: אלוני בהפגנת שלום עכשיו בשנת 2002 ע"י Orrling תחת רישיון CC BY-SA 3.0

 

אפלפלד אהרון

אהרן אפלפלד

1932 – 2018

סופר, חתן פרס ישראל לספרות יפה

 

הצילום: ויקיפדיה

 

אהרן אפלפלד נולד בבוקובינה, מדרום-מערב לצ'רנוביץ, אז חלק מרומניה, כיום חלק מאוקראינה.

שבועות ספורים לאחר פְּלִישַת גרמניה הנאצית, יחד עם רומניה ובַעֲלוֹת בְּרִית אחרות, לברית המועצות, הוּשְלַם האִיחוּד מחדש של האזור לרומניה. השִלְטוֹנוֹת הרומניים, בְּשִיתוּף פְּעוּלָה עם כוחות גרמניים, התחילו בפעולות נגד היהודים.

אמו של אפלפלד נִרְצְחָה ברחוב, ואפלפלד ואביו גוֹרְשוּ אל גטו צ'רנוביץ. משם נלקחו במַסָע רַגְלִי ארוך למַחֲנֵה עֲבוֹדָה בטרנסניסטריה. אהרון היה אז בן 8 ואביו נְשָׂאוֹ על כתפיו.

לאחר זמן קצר הוּפְרַד מאביו, ולאחר מכן בָּרַח מהמחנה. הוא נָדַד ביְעָרוּת במשך שנתיים. מאוחר יותר מצא מַחֲסֶה בביתה של אישה כפרית אוקראינית.

בשנת 1944 נִלְווָה אל חיילי הצבא האדום שהתקדם לרומניה ולבולגריה. מבולגריה נדד עם ילדים נוספים לאיטליה. שם פגשו הילדים בנָזִיר שהכניס אותם למִנְזָר.

בישראל

בחודש יוני 1946 עלה אפלפלד לארץ ישראל במסגרת עֲלִייַת הַנוֹעַר. הוא למד בבֵית הַסֵפֶר הַחַקלָאִי עין כרם ובבית הספר החקלאי בנהלל ושֵירַת בצַהַ"ל. בשנת 1952 החל בלימודי ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תוֹאַר ראשון ושני.

בשנת 1957 פגש את אביו בישראל, לאחר שהאב עלה ארצה.

עוד כנַעַר כתב שירה. שיריו הראשונים הִתְפַּרְסְמוּ בעיתונות בשנת 1955.

אפלפלד כיהן כפרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב משנת 1979 עד פְּרִישָתוֹ לגִמְלָאוֹת בשנת 2000. הוא הֶעֱבִיר את כתביו ועבודותיו לאַרְכִיוֹן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

אפלפלד היה חבר האקדמיה ללשון העברית.

הוא התגורר במבשרת ציון ואחר כך בירושלים.

נִפְטַר ב-4 בינואר 2018, בגיל 85. הוֹתִיר אישה, יהודית, ושלושה ילדים.

יצירתו    

אפלפלד כתב ופרסם כ-40 ספרים. סיפוריו מִתְרַחֲשִים חלקם במזרח אירופה וחלקם בארץ ישראל. רבות מיצירותיו מְשַקְפוֹת את חֲווָיוֹתָיו כנער בשוֹאָה או כצעיר נִיצוֹל הַשוֹאָה בישראל הצעירה.

ספרו האחרון "תִימָהוֹן" יצא לאור שלושה חודשים לפני מותו.

אפלפלד נָהַג לומר כי לא נוֹתְרוּ לו זִיכְרוֹנוֹת רבים מתְקוּפַת השואה – אף שעבר במקומות רבים, כולם נִמְחֲקוּ מזִיכְרונו. עם זאת, ביצירתו הוא מנסה לְשַחְזֵר תקופה זו.

 

ריאיון עם אהרן אפלפלד בעיתון 'שער למתחיל' בשנת 2005

 

 

הערך אהרן אפלפלד נמצא בידיעות: 07.01.18

בגין מנחם

מנחם בגין      

 

1913 – 1992

 

מנחם בגין (ויקיפדיה)

 

מְפקד האצ"ל בתקופת המַאֲבָק במנדט הבריטי, יו"ר תנועת החֵרות ומִפְלֶגֶת הליכוד, שר בממשלות ישראל, ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, חוֹתֵם הֶסְכֵּם השלום בין ישראל למצרים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978

מנחם בגין נולד ברוסיה ב-16 באוגוסט 1913. הוא למד בגימנסיה הממשלתית וסִייֵם בהִצְטַייְנוּת את לימודיו. ב-1931 נסע לוורשה והחל ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ורשה.

את דרכו הפוליטית הֵחֵל כמנהיג ציוני בתנועת בית"ר בבלארוס ובמזרח אירופה.

ב-29 במאי 1939 נָשָׂא בגין לאשה את עליזה (אליציה) ארנולד.

במלחמת העולם השנייה נֶעֱצַר על ידי המשטרה החֲשָאִית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד. ונִשלח לגולאג. בני משפחתו נִרְצְחוּ על ידי הגרמנים.

לאחר שִחְרוּרוֹ הִתְגַייֵס לצבא הפולני. בְּעֵת שֵירוּתוֹ בצבא הפולני הגיע לארץ ישראל, יָצַר קְשָרִים עם אצ"ל, והָפַך למפקד האִרגון בסוף שנת 1943. בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ"ל, בִּיצַע הארגון קרוב ל-300 פעולות.

לאחר פֵּירוּק אצ"ל בקיץ 1948, הֵקִים בגין את תנועת החרות ובמשך שנים היה מנהיגה.

 

המַהְפָּך    

בבחירות לכנסת התשיעית שנערכו ב-17 במאי 1977 חל מַהֲפָּך ומנחם בגין נִבְחַר לרָאשוּת הממשלה – ראש מִפְלֶגֶת ימין כראש ממשלה, לָראשונה בתולדות המדינה.

 

השלום עם מצריים     

כראש ממשלה חתם בגין על הסכם השלום עם מצריים. בְּמַקְבִּיל שָקַד בגין על הֲקָמַת הִתְנַחלויות רבות בשִטחי יהודה ושומרון, בהֶתְאֵם לתְפִיסָתו המדינית הימנית ולפי אֱמוּנָתו בִּזְכוּת היהודים לְהִתְייַשֵב בכל חֶלְקֵי ארץ ישראל.

בנושא השלום עם מצריים קראו גם: 40 שנה לביקור סאדאת בישראל

 

מלחמת לבנון      

בחודש יוני 1982 יצא ל'מבצע שלום הגליל' שהִתפתח למלחמת לבנון הראשונה.

בגין קִיווָה כי המִבצע יהיה קצר וכי כוחות צה"ל יִישָאֲרו באזור קו ה-45 ק"מ מגבול ישראל, ושאחריו "תִשְקוֹט הארץ 40 שנה". אולם האֵירוּעִים הִשְתַלְשְלו אחֶרֶת.

מלחמת לבנון הֵבִיאָה להַפְגָנוֹת רבות נגד ראש הממשלה מנחם בגין ושר הביטחון אריאל שרון.

 

ההִתְפַּטְרוּת וההִסְתַגְרוּת   

בשנת 1983 הִתְפַּטֵר מנחם בגין מתפקידו כראש ממשלה והִסְתַגֵר בביתו. הוא סֵירַב לְפָרֵט את המְנִיעִים שגָרמו לו לפרוש.

היו שיִיחֲסו את השֶבֶר למותה של עליזה רעייתו. הסבר אחר שהועֲלָה היה מספר הקוֹרְבָּנוֹת הגבוה שגָבְתָה מלחמת לבנון הראשונה והביקורת הציבורית נגדו.

בשנה וחצי האחרונות לחייו הִסְתַגֵר בגין בדירתו בתל אביב. רק מספר קטן מאוד של בני משפחה וחברים ביקרו אותו בביתו.

ב-9 במרץ 1992 נִפְטַר מנחם בגין בבית החולים איכילוב בתל אביב, בגיל 78. עשרות אלפים לִיווּהוּ בדרכו האחרונה. הוא ביקש לְהִיקָבֵר בהר הזיתים ליד רעייתו עליזה, סמוך לקברם של עוֹלֵי הגַרְדוֹם, ולא בחֶלְקַת גדולֵי האומה שבהר הרצל. לפי בקשתו, הלוויתו לא הייתה ממלכתית.

בגין הִשאִיר אחריו שתי בנות, חסיה ולאה, ובן, זאב בנימין, גאולוג בהשכלתו, חבר הכנסת ושר מטעם הליכוד בממשלות ישראל.

 

בתמונה: שיחות השלום בין ישראל למצרים בקמפ דיויד, ארה"ב. בצילום, ראש הממשלה מנחם בגין ורעייתו עליזה בטיול רגלי במתחם "קמפ דיויד".

MILNER MOSHE לע"מ

בן אליעזר בנימין

בנימין בן אליעזר

1936 – 2016

הצילום: ויקיפדיה

הצילום: ויקיפדיה

השר לשעבר בנימין בן אליעזר (פואד) הלך אתמול לעולמו בגיל 80. רבים סָפדוּ לו אחר מותו. ביניהם: ראש הממשלה, נשיא המדינה והנשיא לשעבר שמעון פרס.

פואד נולד בבצרה ועלה לישראל בגיל 14. הוא שירת בצה"ל 30 שנה והשתחרר בדרגת תא"ל.

הוא כִּיהֵן שנים רבות בכנסת ובממשלה. בין השאר היה שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה.

לפני כשנתיים היה מוּעֲמָד לנשיאות, אך הֵסִיר את מועמודתו בְּשֶל חֲקִירָה בענייני כספים.

בשנים האחרונות הוא סבל מבעיות בריאות.

הלווייתו תתקיים מחר בשעה 15.30 בבית העלמין בחולון.

בן גוריון דוד

דוד בן גוריון

1973 – 1886

הצילום: ויקיפדיה

דוד בן גוריון (גרין) נולד ב-16 באוקטובר 1886 בעיירה פלונסק שבפולין. אביו היה מורה ועורך דין. אמו נפטרה כשהיה בן אחת עשרה.

הוא למד ב'חדר'.

כשגדל החליט לעלות לארץ ישראל.

בשנת 1906, בן 20 עלה לארץ והגיע ליפו. משם הלך לפתח תקווה ואחר כך לגליל.

בשנותיו הראשונות בארץ עבד בעבודה חקלאית ובשמירה במושבות פתח תקווה, סג'רה, מנחמיה, זיכרון יעקב, כפר סבא וחוות כינרת.

הוא הצטרף למפלגה הציונית סוציאליסטית 'פועלי ציון' והיה ממנהיגיה ומעורכי ביטְאון המפלגה.

בשנת 1911 נסע לסלוניקי ללמוד טורקית כדי להתקבל ללימודי משפטים בטורקיה ובשנת 1912 נסע לאיסטנבול ללמוד משפטים.

במלחמת העולם הראשונה גירשו אותו הטורקים מהארץ. הוא נסע לאמריקה ועסק שם בפעילות ציונית.

בניו יורק, בשנת 1917, נשא לאישה את פולה, אחות במקצועה.

לפני סוף המלחמה התגייס לגדודים העבריים שלחמו נגד הגרמנים והטורקים. יחד עם הגדודים הגיע לארץ.

אחרי המלחמה המשיך לעסוק בפעילות ציבורית בארץ.

בראשית שנות ה-20 הפך בן-גוריון לאחד המנהיגים הבולטים של היישוב היהודי בארץ ישראל.

בשנת 1920 היה ממקימי ההסתדרות הכללית והיה המזכיר הכללי שלה במשך 15 שנים.

בשנת 1935 נבחר כיושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית וההנהלה הציונית.

בשנת 1946 קיבל בן-גוריון לידיו את תיק הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית. הוא החל במאמצים לרכישת נשק ובהכנות להפוך את ארגון 'ההגנה' לצבא.

בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. בטקס חגיגי במוזיאון תל אביב קרא את מגילת העצמאות.

הוא התמנה לראש הממשלה ולשר הביטחון של הממשלה הזמנית של המדינה החדשה והנהיג אותה במלחמת השחרור. לאחר הבחירות לכנסת הראשונה ב-25 בינואר 1949 המשיך לכהן בתפקידים אלה במשך 13 שנים בשתי תקופות.

בסוף שנת 1953 עזב בן גוריון את הממשלה והתיישב בקיבוץ שדה בוקר שבנגב. הוא רצה לתת דוגמה אישית לעם וחשב שרבים יֵלְכוּ אחריו לנגב.

ב-1955 חזר לממשלה והיה ראש הממשלה ושר הביטחון.

בשנת 1963, כשהיה בן 77, פרש שוב לשדה בוקר. שם התחיל לכתוב את זיכרונותיו ועסק בלימוד תנ"ך, פילוסופיה יוונית, יהדות, בודהיזם וביולוגיה ובהתעמלות בשיטת פלדנקרייז.

דוד בן גוריון נפטר ב-1 בדצמבר 1973 בגיל 87. רעייתו נפטרה חמש שנים לפניו, בשנת 1968.

קבריהם של דוד ופולה בין גוריון נמצאים סמוך למדרשת שדה בוקר בנגב מול נחל צין. בן גוריון ביקש שבטקס ההלוויה שלו לא יִשְׂאו הספדים ולא יִירוּ מטחי כבוד.

לדוד ופולה בן גוריון שלושה ילדים: גאולה, עמוס ורננה.

אחד מנכדיהם הוא חוקר התקשורת ד"ר יריב בן אליעזר.

דוד בן-גוריון בעת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל

בתמונה: מימין: צריף בן-גוריון בשדה בוקר; משמאל חדרו של דוד בן-גוריון אשר שימש את דוד בן-גוריון ואת אשתו פולה בשנים 1953 – 1973

משפחת בן-גוריון בביתם בתל אביב ב-1929; מימין לשמאל: עמוס, אביגדור (אביו של דוד), גאולה, פולה, רננה ודוד

אתר קבורתם של דוד ופולה בן-גוריון סמוך למדרשת בן-גוריון

הצילומים: ויקיפדיה

 

 הערך בן גוריון דוד נמצא בידיעות: 25.04.17

 

בן יהודה אליעזר

אליעזר בן יהודה    

1858 – 1922

אליעזר בן – יהודה

אליעזר בן-יהודה (פרלמן) נולד ביום כ"א בטבת תרי"ח, 7 בינואר 1858, בעיירה קטנה ליד וילנה

ונפטר בירושלים ביום  כ"ו בכסלו תרפ"ג, 16 בדצמבר 1922.

הוא נֶחשָב "מְחַיֵיה השָׂפָה העברית".

כילד למד אליעזר בחדר ואחר כך בישיבה. שם התחיל להתעניין בסִפרֵי חוֹל והחליט ללמוד בגִמנסיה.

כדי להתקבל לגמנסיה לָמַד רוסית בשיעורים פרטיים אצל המורה דבורה יונאס  ומאוחר יותר נָשָׂא אותה לאישה.

בשנת 1878 נסע ללמוד רפואה בפריז, אך לאחר שלוש שנים הפסיק את לימודיו, כשֶחָלָה בְּשַחֶפֶת.

בשנותיו בפריז נולד בלבו הרעיון להפוך את העברית, "לשון הקודש" לשפה חיה, שְׂפת היום יום.

הוא דיבר על "שני הדברים שֶבִּלעֲדֵיהֶם לא יהיו היהודים לעם: הארץ והלשון".

בן יהודה עלה לארץ בשנת 1881 והתיישב בירושלים.

בתחילה עבד בעיתון "חבצלת" ובשנת 1884 יסד וערך את העיתונים "מבשרת ציון" ו"הצבי".

בן יהודה היה קַנַאי לשפה העברית. הוא החליט לדבר רק עברית.

כשנולד בנו – בן ציון – דיבר אתו רק עברית.

בן ציון, שהחליף את שמו לאיתמר בן אב"י (ראשי תיבות: אליעזר בן יהודה) נֶחשָב לילד העברי הראשון ששְׂפַת הָאֵם שלו היא עברית.

בן יהודה היה הראשון שדרש ששׂפַת הלימוד בבתי הספר בארץ תהיה עברית. עברית בעברית!

מפעלו לא היה מצליח בלי עזרתם של מורים רבים במושבות שֶלָחֲמוּ יחד אתו את מלחמת השפות והחליטו ללמד רק בעברית ולכתוב ספרי לימוד בעברית.

בן יהודה חידש מילים רבות בעברית וכתב מילון גדול וחשוב – מילון בן יהודה.

המילה הראשונה שחידש : מילון.

היום קשה לנו  להבין איך אפשר לחיות ולדבר בעברית בלי:

גלידה, מִסעדה, נקניק, תִזמורת, רכבת, משרד, מגבת, בּוּבָּה, אוֹפניים, מִדרכה, מִברשת,

טַיָיס, נַזֶלֶת ושַפַּעַת…– אלה אחדות מהמילים הרבות שחידש בן יהודה.

חייו האישיים של בן יהודה לא היו קלים: הוא היה חולה, אשתו דבורה ואחדים מילדיהם נפטרו והוא נָשָׂא לאישה את אחותה של דבורה – חֶמדָה.

במלחמתו  למען תחִייַת השפה העברית היו לו מתנגדים רבים ביישוב היהודי בארץ של אותם ימים.

בשנת 2012 קבעה ממשלת ישראל את יום הולדתו של בן יהודה – כ"א בטבת, כיום הלשון העברית.

רחובות רבים ובתי ספר רבים נקראים על שמו של בן יהודה.

היישוב אבן יהודה בשרון נקרא על שמו (אבן – ראשי תיבות: אליעזר בן יהודה).