הצילום: ויקיפדיה
בראשית המאה העשרים המטוס לא טס אלא עוֹפֵף, הטיסה נקראה מָעוֹף, והטייס מְעוֹפֵף.
חיים נחמן ביאליק הוא שהציע לייחד לעניין זה את הפועל המקראי טָס שיש בו יסוד של מהירות, וכך קיבלנו את המטוס וגם את המילים טִיסָה, טַיִס, טַיָּס וטַיֶּסֶת (קבוצת מטוסים).
לצד המטוס של ביאליק משמשת עד היום המילה אֲוִירוֹן – חידוש של איתמר בן־אב"י בהשראת המילה הצרפתית המקבילה avion.
המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.
ההצעה למצוא חלופה עברית למילה הליקופטר הובאה לפני ועדת הקבע של מונחי צה"ל כבר ב־19 בספטמבר 1951. לפני הוועדה עמדו ארבע הצעות: מַסּוֹק ונֶסֶק – שתי הצעות שנגזרו מן השורש נס"ק, המוכר מן הפועל נָסַק שפירושו 'עלה', 'המריא', וגם בֶּרְגָּף או בֻּרְגָּף – הלחם של בֹּרֶג ושל עָף, מעין תרגום המונח הליקופטר 'סליל מעופף'. בישיבה נוספת שהתקיימה ב־3 באוקטובר 1951 הוחלט לקבוע את המונח מַסּוֹק.
ואולם, המונח שנקבע כבר בראשית שנות החמישים המתין שנים ארוכות למזלו, ורק בשנות השישים המאוחרות הפך לנחלת הכלל.
מספרים כי כשביקר הנשיא יצחק בן צבי בבסיס חיל האוויר תל נוף בשנת 1957, אחד המארחים הציע לנשיא לראות את ההליקופטרים שבבסיס. הנשיא שאל מדוע אינם משתמשים במונח העברי, וסיפר להם שיש מונח עברי: מסוק. תגובתם הראשונה הייתה צחוק. הם לא הבינו למה נחוץ מונח עברי.
עדות נוספת לאי־קבלתו של ה'מסוק' עולה ממכתב ששלח יצחק בן צבי אל נשיא האקדמיה ללשון העברית בשנת 1962. במכתבו הוא שאל לגורל הצעתו מסוק.
בתשובה למזכירו של בן־צבי, השיבה האקדמיה שהמונח מסוק נקבע כהוראת־שעה בוועדת הקבע למונחי צבא, ויש לאשר אותו במליאת האקדמיה, וזו תעיין בדבר "כשתגיע לדיון במונחי התעופה בכלל".
תשובה זו לא סיפקה את אחיו של בן צבי – אהרן ראובני והוא פנה כעבור כמה ימים לאקדמיה בבקשה לקבוע מונח עברי במקום הליקופטר.
מעורבותו של יצחק בן צבי לאורך כל התקופה בקידום המונח מסוק ומכתבו לאקדמיה בעניין זה מחזקים את הסברה שהוא מחדשהּ של המילה מסוק והוא שהציעהּ לצה"ל.
נראה כי אחיו של בן צבי, אהרן ראובני, הוא שהציע את המונח נֶסֶק – שלא התקבל. שני האחים דחפו את הוועדה למונחי צבא ואת האקדמיה לקבוע חלופה עברית.
כדאי לזכור:
במילה מסוק בא דגש בסמ"ך במקום הנו"ן השורשית והמ"ם שלפניה מנוקדת בפתח: מַסּוֹק. הפתח הזה נשמר גם בנטייה: מַסּוֹקִים, מַסּוֹקֵי־.
לעומת זאת המילה הקרובה מָטוֹס גזורה מן השורש טו"ס, והמ"ם מנוקדת בקמץ. ברבים הקמץ משתנה לשווא: מְטוֹסִים, מְטוסי חיל האוויר.
המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.
אורי אבנרי הוא שחידֵש את המילה חללית ומילים נוסָפות בשפה העברית.
לאחר מותו של אבנרי, פעיל השמאל, העיתונאי, הסופר וחה"כ לשעבר, פִּרסמה האקדמיה ללשון העברית באֲתַר האקדמיה דברים על חידושי הלשון של אבנרי:
את חללית חידש אבנרי עוד בְּרֵאשִית שנות ה־50, כשתרגם כתבה לעיתונו העולם הזה. "זה היה מַאֲמָר של מוּמְחֵה חָלָל גרמני שעבד באמריקה עבור מַאֲמַץ החָלָל האמריקאי", סיפר אבנרי ברֵיאָיוֹן שנֶעֱרַך עימו לפני כמה חודשים. "היו שם הרבה מאוד מושגים שלֹא היו קַייָמִים בעברית, והִמְצֵאתֵי לְפחות תְרֵיסָר מילות חלל. 11 מהן נֶעֶלְמו כלא היו, אבל המילה חֲלָלִית הֶחזִיקָה מַעֲמָד".
עד אז רָווַח בציבּור המוּנָח "סְפינת חָלָל", שאבנרי לא ממש אהב. "זה היה תרגום מאנגלית, space ship. אני חשבתי שזה מְגוּחָך, כי 'ספינה' בעברית קשורה לים. מעבר לזה שנאתי מושגים של שתי מילים ותמיד ניסיתי להפוך אותם למילה אחת".
“אחת מהֲֲנָאוֹת הַחַיִים היחידות שאינן מַזִיקוֹת היא שמיעת מילה שאתה עצמך חידשת ושאנשים משתמשים בה כאילו הייתה שם מאז ומעולם”, אמר אבנרי בריאיון אחר, והוא זָכָה להנאה זו לא מעט; חידושים אחרים שלו הם בַּלְייָן, חמשיר ויומון וכן הקיצורים יַחְצָ"ן וח”כ.
לא כל מילה שחידש נקלטה. בין המילים שנוֹתְרוּ בדפי עיתונו היו “חללאיש” (אסטרונאוט) ו"כתבלב" (מילת גנאי, שילוב בין המילים "כתב" ו"כלבלב"). “לדוברי העברית יש חוּש למילים המתאימות לשפה ולאלו שאינן”, אמר על חידושיו שלא נקלטו.
בתמונה: חללית הסויוז, סויוז TMA-6, מביאה צוות לתחנת החלל הבינלאומית (ויקיפדיה)
טקסי – הוא מכונית שיש בה מד הקובע את מחיר הנסיעה.
מי חידש את המילה 'מונית'? רבים מייחסים את החידוש לשר התחבורה הראשון דוד רמז. ואומנם השר רמז כנראה היה הראשון שהשתמש במילה 'מונית' מעל דוכן הכנסת. ואולם נראה שהקריקטוריסט והמאייר יוסף בס, שהיה קצין ההסברה הראשון במשטרת ישראל, הוא שהמציא את המילה.
הנה המודעה שפרסמה המשטרה בכל העיתונים לפני 70 שנה, בח' באב תש"ח, 13.8.1948:
המשטרה מודיעה:
כלי הרכב הידוע כיום בשמו הלועזי "טקסי" – ייקרא מעתה בשם עברי "מונית".
הקהל מתבקש לסגל לעצמו את המונח העברי ולהיגמל משימוש במילה הלועזית.
זכרו: אין יותר "טקסי" – יש רק מונית, מוניות.
ההודעה על חידוש המילה ביוזמת המשטרה עוררה כמה תגובות זועמות. היו שחשבו שאין צורך במילה עברית במקרה זה.
ואולם על דוברי העברית התחבבה המילה מונית, והיא נתקבלה ושגורה בפי כול.
את המילה עַצְמָאוּת חידש איתמר בן אב"י בראשית המאה העשרים. בלשון חכמים רגילים ביטויים דוגמת 'ברשות' עצמו', 'לעצמו', 'בעצמו' המדגישים שעושה הפעולה מבצע אותה בכוחו, לבדו, ללא עזרת אחרים, ונראה שאלה היו ההשראה לחידוש המילה עצמאות.
המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.
הצילום: אופיס
חידוש המכונית העברית מיוחס לאיתמר בן אב"י. תחילה הוא חידש את הצירוף 'עגלה מכונית' – עגלה שהיא מכונה המונעת באופן מכני, אך עד מהרה התקצר הצירוף והיה למכונית.
המילה מְכוֹנִית היא אב טיפוס למילים המציינות כלי תחבורה, למשל: מַשָּׂאִית, טִיּוּלִית, מְכָלִית, כַּבָּאִית.
המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.
דרכון ישראלי ביומטרי (ויקיפדיה)
את המילה דַּרְכּוֹן – מן דֶּרֶךְ – חידש עורך העיתון 'מולד' אפרים ברוידא לבקשת ידידו משה שרת, שר החוץ הראשון של מדינת ישראל. בתקופת ההשכלה שימשו לכך כמה מונחים אחרים, ובהם מַסָּעִית, כְּתַב תִּיּוּר, תְּעוּדַת מַעֲבָר, מִכְתַּב צֵאת וָבוֹא.
המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.
ממשלת ישראל ה-34 עם נשיא המדינה ראובן ריבלין (ויקיפדיה)
בתנ"ך המילה מֶמְשָלָה מציינת 'שלטון', 'שליטה', למשל: "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם [=למשול ביום] וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית). פעם אחת היא מציינת את אנשי השלטון, ככתוב על סנחריב מלך אשור "וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ" (דברי הימים), על פי זה חוּדשה המשמעות המוכרת לנו כיום: חֶבֶר השרים העומד בראש המדינה.
המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.
שגריר ישראל באו"ם דני דנון (ויקיפדיה)
בתלמוד הירושלמי מובא משל על שני מלכים ושגריריהם: "מלכו של זה גדול ממלכו של זה ושגרירו של זה גדול משגרירו של זה". לפי הפירוש המקובל שַׁגְרִיר פירושו 'שליח', שכן שִׁגֵּר פירושו 'שילח'.
את החיבור בין השגריר לקונסול – נציג רשמי של המדינה במדינה אחרת, הציע העסקן והעיתונאי חיים מיכל מיכלין במכתב שפרסם בעיתון 'האור' בשנת תרנ"ג, 1893.
המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.
עיתון ( SAAR YAACOV לע"מ)
את המילה עיתון הגה אליעזר בן־יהודה, שהיה ממחדשי העיתונות העברית בארץ. חידושו בא להחליף את הצירוף שנהג עד אז – מכתב עיתי, שנגזר גם הוא מן המילה עֵת – 'זמן'. אך הקישור בין עיתון ובין זמן יסודו בטעות: אליעזר ליפמן זילברמן, עורך השבועון העברי הראשון 'המגיד', חידש את מכתב עיתי בהשראת המילה הגרמנית לעיתון Zeitung, הקשורה כביכול ל־Zeit 'זמן'. אך כנראה מקורו האמיתי של המונח הגרמני במילה אחרת: zīdunge שנעשתה לימים zītunge ואחר tijding – 'מסר', 'חדשה' (כמו tidings באנגלית – 'חדשות' 'ידיעות').
המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.
