Browsing Category

באולפן

מאיראן לאולפן

מאיראן לאולפן
נדא אמין

מאיראן לאולפן

נדא אמין – עִיתוֹנָאִית, סוֹפֶרֶת ולוֹחֶמֶת

 

רִיאייְנָה: אורנה הררי, אולפן עציון

תרגמה מפרסית: סיגל ראובני, אולפן עציון

 

מגיל 18 כותבת נדא אמין, צעירה איראנית, היום בת 32, לאתרי חדשות ולאגוּדוֹת לִזְכוּיוֹת אָדָם מחוץ לאיראן, כדי שיידעו במערב על כל מה שקורה שם. כדי לְהַצִיל את חייה, היא נֶאֶלְצָה לִבְרוֹח לטורקיה, ואחרי שלוש שנים מְאַייְמוֹת גם במדינה זו – עלתה לישראל לפני כארבעה חודשים. היא גרה בירושלים ולומדת באולפן עציון, שם פגשנו אותה. הרֵיאָיוֹן התנהל ברובו באנגלית בעזרת מְתוּרְגְמנִית מפרסית.

נדא נולדה בטהרן. היא למדה באוניברסיטה מוסיקה, נגינה בגיטרה (פלמנקו), וספרות ספרדית. בשנים האחרונות היא בעיקר עיתונאית וסופרת, פעילה לְמַעַן זכויות אדם שהֵעֵזָה לכתוב באוֹפֶן בִּיקוֹרְתִי נגד המִשְטָר המְדַכֵּא בארצה. היא לוחמת למען זכויות הנשים ולמען זכויות בעלי החיים. היא כתבה ופרסמה שלושה ספרים (שני רומנים וספר של סיפורים קצרים). מספרה הראשון צוּנְזְרו חלקים גדולים. את ספרה השני היא הדפיסה באופן פְּרָטִי.

לפני כשלוש ושנים וחצי היא הדפיסה בַּסֵתֶר את ספרה השלישי העוסק בדיכוי הנשים באיראן. כשנודע לה שהספר הגיע לידי השלְטוֹנוֹת, הבינה כי עליה לברוח מאיראן מיד. אפילו לא הספיקה להיפרד מקרוביה. לקחה את הגיטרה וברחה לטורקיה. שם עזר לה בעלה לשעבר, עיתונאי גם הוא, שברח מאיראן לפניה.

בטורקיה המשיכה נדא בכתיבה עיתונאית. כעבור כשנה התחילה לכתוב בפרסית לאתר החדשות הישראלי "Times of Israel". השלטונות בטורקיה לא אהבו את קשריה עם ישראל ואיימו להחזיר אותה לאיראן. באוגוסט 2017, בלחץ המעסיק שלה בישראל, נשיא אגודת העיתונאים, משרד החוץ, ובאישור שר הפנים אריה דרעי, היא הצליחה לצאת מטורקיה ולקבל מקלט בישראל כפליטה. וכך הגיעה לישראל עם הגיטרה ועם כלבתה צ'יקה, שעליה היא אומרת: "היא כמו הבת שלי!"

 

נדא בכפר בצפון איראן

הִבְטַחְנו לנדא לפני הריאיון שלא נשאל שאלות קשות על מה שעבר עליה באיראן ובטורקיה. "תודה רבה!" אמרה לנו בתְחוּשַת הקלה.

"הכול בסדר" היא מְשִיבָה בעברית לשאלתנו איך היא מרגישה באולפן. "המורות מצוינות – אני אוהבת את כולן, הן מִתייחסות אליי מאד יפה. אני גם אוהבת את השפה העברית ואני חושבת שאני מתחילה להבין ולקלוט אותה".

היא מספרת לנו שהיא ממשיכה לעבוד ב: "Times of Israel". היא כותבת עבורם באינטרנט בעיקר על איראן, על ישראל והַמִזְרָח התיכון ועל עניינים פוליטיים בכל העולם. היא עובדת כמעט כל יום – 5 ימים בשבוע.

אנחנו מְנַסוֹת להבין מה מְקוֹר הכוח של נדא, והיא מסבירה:

"אני חושבת שהדבר שהשפיע עליי חזק הוא העובדה שהמשטר מנסה לִכְפּוֹת על האזרחים לנהוג בדיוק כפי שהוא מכתיב להם. הנשים באיראן הן המְקוּפָּחוֹת ביותר. הן חֲסֵרוֹת זכויות לַחֲלוּטִין ואין להן אפשרות להחליט על שום דבר בעצמן. נפגשתי עם הרבה אנשים שהסכימו עם דעותיי, אבל רובם פוחדים להשמיע את קולם, ובמיוחד הנשים, בגלל הלחץ של המשטר. קשה מאד להתארגן באיראן כקבוצה מבלי להיחשף, ולכן פעלתי לבד או בעזרת אנשים שכבר נמלטו משם".

 

מאין הכוח לִמְרוֹד, האם גם בילדותך היית כזאת?

 

"כן, זה בדיוק החינוך שקיבלנו. אבא תמיד אמר לי ולאחיותיי לא להסכים לכל מה שאומרים לנו לעשות אם הדבר לא נִרְאֶה לנו נכון. הוא אמר לנו תמיד שגם אם יִלְחֲצו עלינו – מותר לנו לְסָרֵב. כך הִתרגלתי לעשות תמיד רק את מה שרציתי. גם אבי היה כזה. במפגשים חברתיים הוא תמיד ניסה לְשַכְנֵע את חבריו לא לְהַאֲמִין לאף מלה של המִנְהִיגִים. הוא סֵבֶל מאוד מאז שהשאה הוּדַח ב-1979 והכול באיראן השתנה לרעה.

 

גם את שילמת מחיר גבוה כדי לחיות לפי עֶקְרוֹנוֹתַיִיך. האם יש משהו שאת מִתְחָרֶטֶת עליו? משהו שהיית עושה אַחֶרֶת?

 

אני בדרך כלל לא מִתְחָרֶטֶת על מה שאני עושה. אולי אני מצטערת רק על כך שברחתי דווקא לטורקיה ונשארתי שם כל כך הרבה זמן (כ-3 שנים) בסבל נוֹרָאִי. הטורקים חיפשו אותי, עָצְרו וחָקְרו אותי כמה פעמים. בסוף פחדתי לצאת מהבית לבד. יצאתי רק עם חברים ועם הכלבה שאִימַצְתִי שם, כדי שישמרו עליי.

 

היה לכם קשר באיראן ליהדות ולישראל?

 

אבי היה יהודי כי אמו הייתה יהודייה. אהבתי מאוד את סבתי היהודיה. אבא לימד אותי מעט על היהדות.  לא היינו דתיים ולא חגגנו אף חג – מוסלמי או יהודי,  ולא שמרנו על מִנְהָגִים מיוחדים. אבל שמעתי מאבא על ישראל, על ירושלים, על הכותל  ועל דוד המלך. הוא אמר לי: אל תאמיני לכל מה שאת שומעת מהמשטר האיראני (בְּאֶמְצָעוּת התִקְשוֹרֶת) על ישראל. היה לו ספר תנ"ך קטן, הוא אהב לספר ולקרוא לי מתוכו. למדתי ממנו גם לאהוב שירים ישראליים שהוא הִשִׂיג בנסיעותיו לחו"ל כאיש עֲסָקִים, והקשבנו להם יחד בבית. אבא ידע עברית והוא תִרְגֵם לנו את השירים של אריק איינשטיין, עופרה חזה ואחרים…

 

את שומרת על קשר עם משפחתך באיראן?

 

אבי נִפְטַר לפני 5 שנים.

עכשיו אני בקשר שוֹטֵף עם משפחתי – אני יכולה לדבר איתם ומְקַווֶה גם לפגוש את אמי בקרוב – הבעיה היא שהיא מוסלמית ולכן לא נִרְאֶה לי שהיא תוכל להיכנס לארץ. נִצְטָרֵך כנראה להיפגש במקום אחר. אני מאד מִתְגַעגַעַת אליה ולאחיותיי.

יש דברים נוֹסָפִים שחסרים לי: הייתי שמחה לראות את הרחובות שגדלתי בהם, את הכלבים והחתולים שלי שנשארו בבית אצל אמי. אני מתגעגעת גם לחלק מחבריי שנִשארו שם, לאוניברסיטה, וצַר לי שלא אוכל להמשיך לעלות כל שנה לקִבְרָהּ של המשוררת פורוח פארוחזאד.

נדא בביקור עם תלמידי האולפן בכנסת

 

איפה את רואה את עצמך בעוד 5 שנים?

 

אני רואה את עצמי חיה רק כאן, בישראל. תמיד חשבתי שאם אצטרך לעזוב את איראן ארצה לחיות בישראל, למרות שהבנתי שאמי לא תוכל לעבור איתי. אני מקווה שגם לכך נמצא פִתְרוֹן.

אני רוצה להמשיך בתְחוּמִים שאני עוסקת בהם כבר 14 שנה: ספרות ועיתונאות. ארצה שיתרגמו את ספריי לעברית, ויותר מכך: ארצה לדעת את השפה מספיק טוב כדי שאוכל לכתוב בעצמי בעברית!

 

בתמונה למעלה: נדא עם כלבתה צ'יקה בישראל

 

גם אני עליתי מאיראן

בעקבות פרסום הריאיון 'מאיראן לאולפן' עם נדא אמין כתבה לחדשון קטרין בליץ, מורה באולפן אבא חושי בחיפה. הנה הדברים שכתבה:

העליות מאיראן

היהודים באיראן תמיד חלמו על עלייה לארץ ישראל, אך לא תמיד יכלו להגשים את חלומם.

עד שנת 1979, איראן הייתה אחת הארצות היחידות במזרח התיכון, שהפעילות הציונית הייתה מותרת בה.

לכן איראן הייתה מדינת מעבר לארץ ישראל עבור יהודי ארצות ערב, כגון יהודי עירק. היהודים בעירק חיפשו מפלט מגזרות שונות בארצם, ורצו להגיע לארץ-ישראל. בתקופה הזאת השאה (המלך) "מוחמד רזה שאה פהלוי" שלט באיראן. ממשלת איראן באישורו של השאה, עזרה ליהודי עירק לעזוב את ארצם ולהגיע לישראל דרך איראן.

העזרה של איראן באה לידי ביטוי גם בסיום מלחמת עולם השנייה, כאשר קבוצה גדולה של ילדים מרוסיה ומפולין שניצלו בשואה, הגיעו לטהרן ומשם עלו לישראל. קבוצה זו ידועה בשם "ילדי טהרן".

הקהילה היהודית בטהרן התארגנה ועזרה לשתי הקבוצות האלה, בזמן שחיו באיראן. חלק מהמשפחות היהודיות אימצו את הפליטים עד לעלייתם לישראל.

בין השנים 1980-1948 יהדות איראן עברה שינויים רבים. הקמת מדינת ישראל הייתה עבור יהודי איראן, מקור לגאווה, מלווה בתחושת ביטחון מסוימת. אך האוכלוסייה השיעית וכהני הדת לא אהבו את הרעיון שהיהודים נלחמים נגד אחיהם המוסלמים (במלחמת העצמאות), ולכן הִתְנַכְּלו ליהודים שחיו באיראן.

בחודש מרץ 1950 ממשלת איראן החליטה להכיר במדינת ישראל הכרה דה-פקטו. היחסים בין איראן לבין ישראל התחזקו.

בין השנים 1954-1951 התבצעה עלייה גדולה של יהודי איראן לישראל. העלייה נקראה בשם "מבצע כורש".

בשנת 1979 עם ירידת שושלת פהלוי ועליית הרפובליקה האסלאמית באיראן, משפחות רבות עזבו את איראן ועלו לישראל.

גם אני עליתי מאיראן עם משפחתי, כאשר הייתי ילדה קטנה. היום אני מורה באולפן אבא חושי בחיפה.

 

קטרין בליץ

 

על קְצֵה המַזְלֵג

על קְצֵה המַזְלֵג

על קְצֵה המַזְלֵג

מְכוֹפְפִים מזלגות בכוח המחשבה

מאת: מאיה אילה שמש

 

אולי לא תאמינו, אבל זה באמת קרה! אתם יכולים לשאול את התלמידים או את אורי גלר.
אני מורה באולפן עציון כרמל בחיפה. באחד השיעורים לימדתי טקסט על אורי גלר. הטקסט מספר על הכוחות העל- טבעיים של גלר ועל איך מכופפים סכו"ם (כולל הוראות איך לכופף בעצמכם!), לכן הבאתי לכיתה מזלגות.

לפני שקראנו את הטקסט בכיתה, לימדתי את המילים החדשות וכדי שהתלמידים ייכנסו לאווירה, צפינו ב'יוטיוב' בקטע של גלר משנת 1976,  שבו הוא מכופף כפית. תוך כדי הצפייה, באופן ספונטני, לקחתי מזלג וכל מה שגלר אמר ועשה – עשיתי גם אני. כאשר צעקתי על המזלג: "תתכופף!", הוא התכופף!!!

לא האמנתי למראה עיניי, לכן צעקתי שוב: "תתכופף!", והמזלג שוב התכופף.

התלמידים ואני היינו בשוק! לא האמנו שזה קרה.

באותו היום שלחתי מכתב בדוא"ל לאורי גלר. גלר חזר אליי ודיברנו בטלפון. הוא היה נעים ואדיב, ואפילו הזמין אותנו לראות את ההופעה שלו. ביום ההופעה התלמידים התרגשו מאוד ואמרו: "זאת הפעם הראשונה שלנו בתיאטרון בישראל".

אחרי ההופעה גלר נפגש איתנו. הראיתי לו את המזלג שכופפתי בכיתה, הוא חייך, לקח את המזלג והמשיך לכופף אותו.

למחרת כתבנו לגלר מכתב תודה. הוא באמת אדם נדיב ומיוחד.

התלמידים לא ישכחו לעולם את גלר, את השיעור הזה (וגם לא את הפועל 'לכופף').

ואני? אני ממשיכה לכופף מזלגות. הבעל שלי אומר, שתמיד הוא ידע שאני מכשפה…

אורי גלר (בחולצה אדומה) עם מאיה (לימינו) והתלמידים

עושים שוק

עושים שוק

עושים שוק  

שוק "קח-תן" באולפן עציון כרמל

"רק היום", "אחד פלוס אחד", "רק בשקל"-  צעקו המוכרים, תלמידי האולפן, בשוק "קח-תן" שהתקיים באולפן עציון כרמל בחיפה לפני פורים.

התלמידים באולפן למדו אוצר מילים ומשפטים שבהם משתמשים בקניות. לסיכום הנושא ארגן האולפן שוק שבו התלמידים "מכרו" פריטים רבים לפי קטגוריות שונות: בגדים, משחקים וספרים, קוסמטיקה, כלי בית, מתנות ותכשיטים. היו גם דוכנים של ציור פורטרטים, הכנת אוריגמי ו"מגדת עתידות".

כל תלמיד קיבל "שטרות" של כסף ו"שיקים". השיחות בשוק התנהלו רק בעברית.

אחרי הקניות נהנו התלמידים מישיבה ב"בית-קפה" וממוזיקה שניגנו ושרו חבריהם. בבית הקפה "מכרו" התלמידים קפה, תה, עוגות ועוגיות, פופקורן, סלט פירות שהכינו בעצמם ומיץ תפוזים סחוט וטרי, שסחטו במקום.

התלמידים נהנו מאוד מאווירת השוק. הנה דברים שאמרו שניים מהם:

דניאל מארצות-הברית: "השוק היה ממש כיף. הייתה לי הזדמנות לדבר בעברית עם אנשים שאני לא מכירה. אני קניתי מסכה, סוודר, ספר וציירת ציירה את הפורטרט שלי".

אנדריי מרוסיה : "השוק היה רעיון טוב, מפני שהיו שם הרבה דברים שאנחנו צריכים עכשיו לחיים שלנו, כי אנחנו עולים חדשים ואין לנו הרבה כסף. קניתי שתי צלחות, נרות ודיסקים. כשקניתי, שאלתי: 'אולי יש מבצעים או הנחות לעולים חדשים? יש לי תעודת עולה".

 

 

עץ המשאלות באולפן

עץ המשאלות באולפן

עץ המִשְאָלוֹת באולפן  

מְקַווִים בעברית

באולפן נהריה התקיימה פעילות מיוחדת בט"ו בשבט. הלומדים קיבלו דף ובו תמונת רקע של עץ המשאלות ושלושה היגדים שונים של הבעת משאלה: אני מקווה ש…, הלואי ש.., אני רוצה.. .
התלמידים כתבו את משאלותיהם ואחר כך יצאו כולם לחצר האולפן תלו את הפתקים וקישטו את אחד העצים.
נערכה פעילות משותפת סביב העץ במוזיקה, בריקוד ובמשחקי מילים בנושא ט"ו בשבט.
הלומדים החזיקו ידיים זה עם זה והרגישו שייכים, שמחים ומקווים ….בעברית.

הלוואי!

ארוחת בוקר בין לאומית

ארוחת בוקר בין לאומית

ארוחת בוקר בין לאומית

פותחים שולחן באולפן

איפה נפגשים ורניקי, תפוחי אדמה, סלט מיונז, בלינצ'ס, חצ'פורי, אלפחורס, פנקייק, ג'חנון וחומוס? בארוחת בוקר בינלאומית באולפן עציון-כרמל.

כמיטב המסורת התקיימה באולפן עציון-כרמל גם בסמסטר הזה ארוחת בוקר בין לאומית. כל תלמיד הביא את המאכלים המסורתיים מארץ המוצא שלו. כל כיתה ערכה שולחן ארוך וכל התלמידים ישבו ואכלו יחד, לא לפני שתיארו בעברית את המאכלים שהביאו (מבושל, מטוגן, מתוק, מלוח…) וסיפרו עליהם. גם המורות השתתפו בחגיגה והביאו מאכלים מסורתיים מהעֵדוֹת שלהן, ולא שכחו להביא גם כדורי פלאפל וטחינה.

בזכות מזג האוויר הנעים, אחת הכיתות ערכה את הארוחה במרפסת האולפן, בקומה השישית, הפונה לנָמל, וכך הכיתה נהנתה לא רק מהאוכל הטעים אלא גם מהנוף ומאוויר הים.

התלמידים אכלו, שרו, שיחקו ובירכו זה את זה בברכת "בתיאבון" ו"לחיים" בכל השפות. היה זה יום שמח וטעים.

 

IMG-20170127-WA0035

 

 

תלמידי האולפן מדברים בגלי צה"ל

תלמידי האולפן מדברים בגלי צה"ל
הצילום: ויקיפדיה

תלמידי האולפן מדברים בגלי צה"ל

העברית שלהם

 

ביום השפה העברית שחל ביום חמישי כ"א בטבת, 19 בינואר, שידרו בגלי צה"ל דברים שהוקלטו מפי תלמידי אולפן גורן גולדשטיין בתל אביב.

מוניקה מרומניה, גלוריה מאיטליה, גוסטבו מברזיל, ג'ולי מסין ועדן מצרפת, סיפרו על העברית שלהם: המילים היפות והאהובות והמילים הקשות.

הנה ההקלטות באדיבות גלי צה"ל:

הנה הדברים שאמרה מוניקה מרומניה:

 

הנה הדברים שאמרה גלוריה מאיטליה:

 

הנה הדברים שאמר גוסטבו מברזיל:

 

 הנה הדברים שאמרה ג'ולי מסין:

 

הנה הדברים שאמרה עדן מצרפת:

 

אולפן רדיו (ויקיפדיה)

אולפן רדיו (ויקיפדיה)


 

יהודי אתיופיה – הסיפור הכללי והאישי

יהודי אתיופיה – הסיפור הכללי והאישי
הצילום: אושרה שרביט

יהודי אתיופיה – הסיפור הכללי והאישי

כּוֹח והַשְרָאָה

לכבוד חג הסִיגְד אולפן רעננה הִזמין לִפגישה עם הלומדים את מר דוד מהרט – חבר בוועדת הַהִיגוּי של בני העדה האתיופית, שעלה לישראל מאתיופיה כאשר היה בן 18. 
מהרט סיפר ללומדים בלִיווּי תמונות על היהודים מאתיופיה ועל החלום שלהם לעלות לארץ ישראל ולירושלים. הוא תיאר את הקְשיים הרבים שהיו ליהודים כאשר רצו לעלות לארץ וסיפר את הסיפור האישי הֶעָצוּב של משפחתו: שלושה מֵאֶחָיו נֶעֶלְמו כאשר המשפחה הִמתִינה לעלייה לארץ. עד היום המשפחה אינה יודעת מה עָלָה בְּגוֹרָלָם של שלושת אחיו. עד היום הם מרגישים צַעַר רב על כך וכשיש שִׂמחה במשפחתָם היא אף פעם לא שִׂמחה שְלֵמה.
מהרט סיים את סיפורו בנִימָה אופטימית ואמר שכמו שהרצל חלם להקים מדינה והחלום שלו הָפַך לִמציאות, כך גם כל היהודים בעולם צריכים לחלום לעלות לארץ ישראל ולהצליח והחלום שלהם יַהֲפוֹך לִמציאות.
"ליהודים אין בְּרֵירה אחרת אֶלָא לעלות לארץ מפני שישראל היא הבית שלנו" – אמר.
התלמידים הִתרגשו לשמוע את דבריו.
פטריסיה גילבן מברזיל כתבה לו לאחר ההרצאה:
אני נִפְעֶמֶת מהסיפור של העלייה שלך וזו תהיה הַהַשְרָאָה שלי. עליתי לישראל מברזיל כי פה זה הבית שלנו והבעיות הקטנות שלי הן חלק מהסיפור החדש שלי כאן. תודה שנתת לי הִזדמנות להקשיב לך.

אודרֶה סבג מצרפת כתבה לו:

בִּזכוּתְך, דוד, אני רוצה ללמוד יותר על ההיסטוריה של היהודים האתיופים. הסיפור שלך הִשפִּיע עליי ונותן לי כוח להצליח
בְתַהֲלִיך הָעֲלִייָה שלי.

בתמונה: דוד מהרט עם הלומדים באולפן רעננה. הצילום: אושרה שרביט, אולפן רעננה

 

שוק קח-תן באולפן

שוק קח-תן באולפן
הצילום: אולפן חדרה

שוק קח-תן באולפן

מוכרים, קונים, שרים, לומדים ונהנים

 

במהלך הקיץ התקיים באולפן חדרה "שוק קח- תן" – שוק יד שנייה.

בבוקר האירוע, התלמידים באולפן הביאו מהבית חֲפָצִים ובגדים שאין להם צורך בהם וסידרו אותם ברחבת האולפן.

כל אחד מהתלמידים קיבל שַקִית, שבתוכה יוכל לשים כל דבר שיִמצָא חֵן בְּעֵינָיו ולקחת אותו הביתה.

כדי לשמור על הסדר, התלמידים מִינוּ "מנהל" לשוק, שהִתחַלֵף בכל רבע שעה והיה אחראי לארגון של הדברים ולכך שכל התִקשוֹרֶת בשוק תהיה רק בעברית.

התלמידים והמורות סִייְרוּ בשוק, שׂוֹחֲחו, מילאו שקיות ואכלו מַאֲפִים ופירות שהביאו מִתנדבים מהאולפן. ברֶקַע נשמעה מוזיקה חיה שניגנו ושרו תלמידים. הם שרו וניגנו שירים מוכרים שנלמדו באולפן.

בסִיוּם הפעילות תָרמו התלמידים את כל החפצים הנוֹתָרִים לארגון המְסַייֵע לנִזקָקִים בחדרה. כך, זָכוּ לא רק בהֲנָאָה האישית, אלא גם בסִיפוק הגדול שבנְתִינָה.

תלמידי האולפן וגם המורות נהנו, לקחו מַזכָּרוֹת הביתה, חידשו את המֶלתָחָה בבגדים סַסגוֹנִיים מכל העולם, למדו עברית ולא בִּזבְּזו אפילו שקל אחד על התַעֲנוּג!

אין סָפֵק כי האֵירוּע יהפוך למַסוֹרֶת באולפן חדרה.

שוק קח תן 2

 

שוק קח תן 4

 

שוק קח תן 8

 

שוק קח תן 10

סמינר "עברית מירושלים" התקיים ברמת רחל

סמינר "עברית מירושלים" התקיים ברמת רחל
סמינר נתיב 2016

בשבוע שבין פסח ליום השואה התקיים בקיבוץ רמת רחל בירושלים סמינר "עברית מירושלים".

הסמינר מיועד למורים לעברית במרכזי תרבות ישראל בחבר העמים והשתתפו בו השנה 43 מורים מ- 9 מרכזי תרבות.

המורים שלימדו ברוב השיעורים והסדנאות בסמינר, היו מורים ומדריכים של האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך שהציגו לפני עמיתיהם המורים מחבר העמים מפרי ניסיונם בהוראה באולפנים.

סמינר נתיב 2016

בנוסף לשיעורים ולסדנאות המורים מחבר העמים סיירו בירושלים וביקרו במוזיאון ישראל, ב'יד ושם', השתתפו בטקס יום השואה וערכו קבלת שבת.

המורים חזרו הביתה עמוסי רעיונות פדגוגיים וחוויות.



סמינר נתיב 3

image_print