הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי נָשָׂא אתמול הַצְהָרָה לציון חצי שנה למתקֶפֶת הפֶּתַע האַכְזָרית של חמאס ב-7 באוקטובר. הרמטכ"ל אמר, בין השאר כי "כוחות צה"ל עֲרוּכים ופועלים בכל הזִירוֹת – בדרום, בצפון, ביהודה ושומרון ובזירות רחוקות יותר. צה"ל יודע לְהִתְמוֹדֵד גם עם איראן – בהַתְקפה ובהֲגנה". על רֶקַע הדִיווּח על יְציאת כוחות צה"ל מח'אן יונס, הרמטכ"ל הִבהיר: "צה"ל לא עזב את הְרצועה. יש לנו לוחמים רבים בשעה זו בתוך עזה. המלחמה נִמשכת, ואנחנו רְחוקים מִלהפסיק". "זו מלחמה ארוכה, אי אפשר להיות בה כל הזמן באותה תְצוּרה", הִסביר. "אנחנו מְשַנִים עוֹצְמוֹת ואופְני פעולה".
הַחְזָרַת החטופים
בנושא החטופים אמר הרמטכ"ל: "שְעון הזמן של הַחְזָרַת החטופים שונה מזה של מטְרות המלחמה האחרות. צה"ל חזק מספיק כדי שמדינת ישראל תֵדַע לשלם מחירים לְמַעַן הֲשָבַת בַּנֶיהָ ובְנותֶיהָ. יש לנו חוב מוּסָרי כְּלַפֵּיהֶם וצה"ל יֵדַע לעמוד גם במחיר לא פשוט ויֵדַע גם לחזור ולהילָחם בעוֹצְמה". עוד אמר: "נמשיך לפעול בכל דרך, במַאֲמַצים מודיעיניים ומִבְצעיים, כדי להשיב את החטופים כולם, מהר ככל שנִיתָן. כרמטכ"ל, אני חש באופֶן אישי אַחְרָיוּת לְהָשִיב אותם, וכך חשים גם שאר מפקדֵי צה"ל וחַיָילָיו".
מְפקדאוגדה 98 תא"ל דן גולדפוס, המְפקד על הפעולה בחאן יונס, נָשָׂאהַצְהָרָה מְרַגֶשֶת ואַמִיצָה מול המַצְלמות היום. תא"ל גולדפוס נָשָׂא נְאוּם שהוּכַן מֵרֹאש ועבר, כַּמְקוּבָּל, דרך עיניהם של אנשי דובר צה"ל. אחריהם הוציא מכיסו דַפִּים שכתב ללא יְדיעת אנשי דובר צה"ל וקרא מִתוֹכָם, בין השְאר:
אני מבקש
"אני מבקש בהִזדמנות הזו לִפְנות למַנהיגים שלנו. מכל הצְדדִים. ואני מְקַוֶוה שיוכלו למצוא זמן לְהַקְשִיב לליבו של לוחם. לליבו של לוחם שנִלחם מה-7 באוקטובר ביום שבת האָרוּר ומאז לא הִפְסַקְתי להילָחם. מאז לא הִפסקתי לִשְלוחַ לוחמים וללכת איתם לְעבר האש.
סמ"ר עדי ליאון נפל בקרבות בצפון רצועת עזה ב-31.10. ארבעה ימים לפני נפילתו, בערב שלפני שהגדוד שלו נכנס לעזה הוא התבקש לכתוב מכתב פרדה.
וכך כתב, בין השאר, במחברת שהיגיעה להוריו אחרי נפילתו. צוואה של איש צעיר, כמעט בן 21…
"לקרוא אחרי מותי" – זה השם שנתן סמ"ר עדי ליאון למחברת שבה כתב את מכתבו האחרון.
וכך פתח את מכתבו: "לא האמנתי שאני אצטרך לכתוב דבר כזה בחיים, ניסיתי לדחות ולדחות אבל הודיעו לנו שמחר נכנסים לעזה ויש מצב שלא נחזור".
"יש לי כמה דברים שאני חייב שתדעו לפני שזה נגמר", הסביר את החלטתו לשבת ולכתוב.
הוא הפנה דברים להוריו, לשתי אחיותיו הצעירות, למשפחתו המורחבת ולחבריו.
אימא ואבא היקרים
להוריו כתב: "אימא ואבא היקרים, למרות שאני לא מראה לכם הרבה אהבה ולא מקדיש לכם הרבה זמן, תדעו שאני מעריך אתכם כל כך… תמיד דאגתם שיהיה לנו הכול ולא יחסר כלום, ואתם עובדים קשה מאוד בשביל זה. חינכתם אותנו בצורה מדהימה". עוד כתב: "בתקופה האחרונה לא הייתי כמעט בבית, וגם כשהייתי לא באמת הייתי, אני כל כך מצטער על זה, שלא הקדשתי יותר זמן למשפחה ורק חיפשתי לבלות. בסופו של דבר המשפחה זה הכול, ואתם תמיד קיבלתם אותי כמו שאני. אתם כל עולמי".
אח בכור
לאחותו כתב: "עכשיו את האחות הבכורה. זאת משימה קשה אבל אני בטוח שתעמדי בה כי כזאת את. אחראית, חכמה, דואגת".
לאחותו בת ה-10 כתב: "אני לא יודע איך ילדה בגילך אמורה לקרוא דבר כזה ואיך תקבלי את זה, אבל תזכרי תמיד שאני אוהב אותך ומתגעגע. ואם תרצי את יכולה לדבר איתי במחשבות, אני אקשיב לך גם מלמעלה".
מקווה שתזכרו אותי
את המכתב סיים עדי במילים האלה:
"אני יוצא למלחמה הזאת בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה ולנקום את נקמתם של כל האזרחים והחיילים, התינוקות והזקנים וכל הנשים שהיו פשוט חסרי אונים מול התופת של החמאס.
בימים אלה של מלחמה הסתיים קרבמשפטי על התמונה ההיסטורית – תצלוםהצנחנים ליד הכותל, המוכר גם בשם "הצנחנים הבוכים".
את התצלום צילם הצלם דוד רובינגר, חתן פרס ישראל, ב-7 ביוני 1967 – יום שחרור העיר העתיקה והכותל המערבי בידי צה"ל במלחמת ששת הימים. הוא הפך לאחד הסמליםשל מלחמת ששת הימים ושל הקרב על ירושלים.
בקדמת הצילום נראים שלושה מחיילי גדוד 66 של חטיבת הצנחנים 55 – חיים אושרי (מימין), יצחק יפעת (לימים רופא נשים) וציון כרסנטי או אברהם בורשטיין (משמאל). השלושה נושאים מבט אל הכותל המערבי שזה עתהנכבש. הצנחן הרביעי הנמצא מאחור הוא חיים כהן.
בין ציון כרסנטי לבין אברהם בורשטיין התחוללמאבק שהגיע אף לבית המשפט. שניהם טענו "אני החייל העומד בצד שמאל של התמונה".
טובים השניים
שלוש שנים לאחר שהחל בבית המשפט ה"קרב" בין שני הצנחנים – הגיעה הפרשה לסיומה בשבוע שעבר. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי שני הצדדים – ציון קרסנטי, שהגיע בעצמו לדיונים, ואברהם בורשטיין שהלך לעולמו – יוכלו להציג את עצמם כצנחן שבצילום.
הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי ערך אמש מסיבת עיתונאים שבה נשא דברים במלאת 100 ימים למלחמה.
וכך אמר, בין השאר:
אישרנו היום תוכניות לפיקוד הדרום להמשך הלחימה ולהגברתהלחץ הצבאי על החמאס, לחץ שיביא לפירוק החמאס ולהחזרת החטופים. הלחץ הזה, ורק הוא – הצליח להביא עד כה להשבתם של חטופות וחטופים רבים.
הזמןדוחק להשבת החטופים ואנחנו לא שוכחים לרגע ולא זונחים את המטרה הנעלה הזאת. כדי להביא לתוצאות ממשיות עלינו להמשיך ולפעול בשטח האויב, לא לאפשר ניסיונות סחיטה להפסקת אש שכפי הנראה לא יביאו לתוצאות ממשיות. עלינו להמשיך וללחוץ וזה בדיוק מה שאנחנו עושים.
הנהגת החמאס תולה תקוות בהפסקת הלחימה, והיא משוכנעת שהרגע הזה קרב. בשם מטרות כל כך צודקות אנחנו נחושים ומתמידים. המטרות הללו מורכבות לְהַשגה וייקחו זמן רב – אמרנו את זה מהרגע הראשון. לשם פירוק החמאס דרוש וגם הכרחי שיהיה לנו אורך רוח.
המילואים
כחלק מהתקדמות הלחימה, שחררנו חלק מכוחות המילואים, שהתגייסותם ראויה לכל שבח של המדינה כולה. אתם, אנשי המילואים היקרים, קבוצות מופת בחברה הישראלית. אנחנו נזדקק לכם כמובן גם בשנת 24'.
נעשה את זה תוך זמן היערכות מספק, לצד הוקרה ותגמול ראויים – לכם ולא פחות חשוב מכך למשפחותיכם, ששמרו לאורך כל התקופה הזו על הבית.
לחימה במספר זירות
אנחנו מנהלים לחימה במספר זירות במקביל, בעצימות משתנה. פועלים בכל מקום. לא תהיה חסינות למבקשים להרגנו: לא בעזה, לא ביהודה ושומרון וגם לא בזירות האחרות ברחבי המזרח התיכון.
חיזבאללה בחר לשמש כ-"מגן חמאס" בשליחות איראן, ואנחנו גוביםממנו על כך מחיר הולך וגדל. חיזבאללה עלוללהפוך את כל מדינת לבנון לאזור לחימה, יהיה לכך מחיר כבד.
אנחנו ערוכים למלחמה גם היום, ומשפריםיכולותינוכל העת. אנחנו מחויבים לשינוי המצב הביטחוני, באופן כזה שיאפשר חזרה של התושבים בביטחון מוחלט לבתיהם – בצפון ובדרום.
ביהודה ושומרון, אנחנו פועלים מסביב לשעון ביישובים ובצירים.
תחקירי אמת
תחקיראמת הוא נשמת אפו של צבא. אנחנו מתחקרים כל הזמן. ככה זה בצה"ל, זו הדרך שלנו ללמוד ולהשתפר.
אנחנו חייבים להתחיל ולהבין מה קרה, כדי להגן טוב יותר על תושבי העוטף ועל מנת שנדע להבטיח שהיום הזה לא יחזור על עצמו. על מנת שנדע להחזיר אותם לבתיהם בביטחון רב.
אנחנו נלחמים על זכותנו לחיות כאן בביטחון. צה"ל נלחם במקצועיות תוך שהוא פועל על-פי ערכיו ועל-פי עקרונות הדין הבין לאומי. צה"ל, על כל לוחמיו ומפקדיו, ממוקד כולו במטרות המלחמה; נמשיך להילחם עד להשגתן.
זמיר נסע ללונדון ונפגש עם מרואן פחות מימָמָה לפני פרוץ המלחמה. מרואן נתן לו מידע על השעה שבה היא תִפרוץ, בשבת – יום הכיפורים – בשעת ערב. כידוע, המלחמה פרצה בשעה 14.00 בצוהריים.
המילה שַתֶפֶת נוצרה מהשורש ש.ת.ף. השורש הזה מוכר בפעלים בַּבניינים פיעל, פועל, התפעל, בשמות פעולה, בשמות עצם ובשמות תואר: לְשַתֵף, לְהִשְתַתֵף; שוּתָף, שוּתָפוּת; שִיתוּף, שִיתוּפִי, שיתוף פעולה; מְשוּתָף; מִשְתַתֵף, הִשְתַתְפוּת.
השַתֶפֶת נוצרה במשקל 'קַטֶּלֶת' שהוא משקל המחלות בעברית: אַדֶמֶת (Rubella), צַהֶבֶת(Icterus), חַזֶרֶת(Parotitis), דַלֶקֶת, שַעֶלֶת (Pertussis), מַתֶנֶת (בלועזית: לוּמְבָּגוֹ), פַּקֶקֶת (בלועזית: תְּרוֹמְבּוֹזָה), טָרֶשֶת (בלועזית: סְקְלֵרוֹזִיס), שַחֶפֶת (tuberculosis).
שַפַּעַת, קַדַחַת (מחלה מלוּוה חום גבוה),צָרַעַת (leprosy).
מהמחלות האמיתיות האלה נולדו בעברית המדובֶּרֶת ה'מחלות': דַבֶּרֶת, נַיֶירֶת, סַחֶבֶת, טַפֶּשֶת, שַתֶפֶת. וגם: פַּטְפֶּטֶת, קַשְקֶשֶת, בַּרְבֶּרֶת – 'מחלות' שמתארות דיבורים בלי הפסקה ולפעמים בלי שיש מאחוריהם ידע, חוכמה או אמת. דוגמאות רבות ל'חולים' בהן אפשר לראות ולשמוע בטלביזיה…
הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי ביקר בפיקוד הדרום ועָקַב מקרוב אחרי תַחְקִיר האָסון שבו חיילי צה"ל הרגו בְּשוֹגֵג שלושה חטופים.
וכך אמר הרמטכ"ל על האֵירוּע המְצָעֵר:
הינה הדברים שאמר הרמטכ"ל – כתובים.
"האֵירוּעַ בו לוחמי צה"ל הרגו בשוגג את יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה זכרם לברכה הוא אירוע קשה וכואב. שלושת החטופים ששָׂרְדוּשבעים ימי תוֹפֶת, נָעוּ לכיוון חיילי צה"ל, ונהרגו מאש כוחותינו. אין דבר שחיילי צה"ל ומפקדיו ברצועת עזה רוצים יותר מאשר לְחַלֵץ חטופים בחיים. בכך לא הצלחנו במקרה הזה. אנחנו חָשים בצַעַר העָמוֹק של המשפחות על מותם של החטופים.
הִשלמנו תַחקיר רִאשוני של האֵירוע באופן מהיר ומיידי, כזה שיאפשר לנו לְהָפִיק לְקָחִיםתוך כדי הלחימה ולהעביר אותם לכוחות הלוחמים בשטח. עִדְכְּנואת המשפחות במִמְצָאִיםהקשים ופִרסמנו אותם באופן שקוף לציבור. יִיתָכן שיהיו מקרים נוספים בהם חטופים יִימָלְטוּאו יִינָטְשוּ במַהֲלַך הלְחימה, ועלינו מוּטֶלֶת החובה והאַחְרָיות לְחַלֵץ אותם בחיים.
הלחימה היא זו שמביאה את ההִזְדַמנויות להֲשָבַתהחטופים. לוחמינו נלחמים מזה שבעים ימים בעזה ובשאר החֲזיתות, בגְבורה ובנְחישותלְהָגֵןעל הבית. ברגע אחד, באה לידי ביטוי המוּרְכָּבוֹת של המלחמה הצודֶקֶת שלנו בעזה. יצאנו להילחם בכדי לְפָרֵק את האויב שמעבר לגבול, ולהחזיר את החטופות והחטופים הביתה. ללא הלְחימה הנְחושה, לא נוכל להשיב את החטופים ולא נוכל להחזיר את היִישובים בביטחון. עלינו להמשיך בעוז בלחימה, מִבְּלי שנסִיט את המַבָּטממִטְרוֹתֶיהָ.