האקדמיה ללשון העברית פרסמה היום, יום השפה העברית, את המילים שבחר הציבור כ'מילת השנה' לשנה זו, את המילה האהובה על הציבור, המילה הנְדִירָה והאהובה, המילה המַצְחיקה, מילת הֶעָגָה (סלנג) שאי אפשר לחיות בִּלְעדֶיהָ והחידוש האהוב.
הינה המילים שהציבור בחר:
המילה האהובה: אִימא. במקום השני אהבה ובמקום השלישי משפחה.
מילת השנה: מָטוֹשׁ. במקומות השני והשלישי מסֵכָה ובידוּד.
72% מהישְׂרְאלים בני 20 ומעלה מדברים בעברית ברמה'טובה מאוד'. 13% נוסָפים – ברָמָה 'טובה'. 8.2% מדברים ברמה בינונית, ול-7.4% רמת שליטה חלשהאו שאינם יודעים כלל לדבר בעברית.
ל-80% מהיהודים שליטה טובה מאוד בקְריאה בעברית.
צְעירים ומְבוגרים
רמת השְליטה בעברית גבוהה יותר בגילים הצעירים באוכְלוסייה. 58% מבני 65 ומעלה שולְטים בדיבור בצורהטובה מאוד, לְעוּמַת 78% מבני 44-20. ל-16% מבני 65 ומעלה רמת שְליטה חלָשָה או שאינם מדברים כלל בעברית.
לרֶבע מבני 65 ומעלה שְליטה חלשה בכתיבה או שאינם יודעים כלל לכתוב בעברית.
8.6% מהיהודים בני 65 ומעלה, לא יודעים בכלל לקרוא בעברית, לְעוּמַת 0.5% מבני 44-20; ל-10% נוספים שְליטה חלשה.
ידיעת העברית בקרב הערבים
בְּקֶרֶב הערבים, ניכֶּרֶת רמת שליטהנְמוכה בעברית. רק כשליש מהם שולטים בדיבור ברמה טובה מאוד. 43% מהערבים שולטים ברמה בינונית, חלשה או אינם מדברים כלל בעברית.
שיעוּר הגברים הערבים השולטים ברמה טובה או טובה מאוד (67%), גבוה יותר מהשיעור בקרב הנשים הערביות (46%). ל-54% מהנשים רמת שליטה בינונית, חלשה או שהן אינן יודעות כלל לדבר בעברית.
הפְּעָרִים בין קבוצות האוכלוסיה ניכרים גם ברמת הקריאה בעברית. ל-80% מהיהודים שליטה טובה מאוד בקריאה בעברית, לעומת שְליש מהערבים. ל-47% מהערבים שְליטה בינונית, חלשה או שאינם קוראים כלל בעברית.
לכמַחֲצִית מהנשים הערביות (52%), שְליטה בינונית ומטה בקריאה או בכתיבה בעברית. 34% קוראות בקושי או שאינן קוראות כלל, 35% כותבות בקושי או שאינן כותבות כלל בעברית.
מחצית מהערבים בני 65 ומעלה, לא יודעים בכלל לקרוא בעברית, לעומת 11% מבני 44-20.
כבכל שנה, גם השנה מְציינים את יום העבריתבכ"א בטבת (5 בינואר) – יום הולדתו של אליעזר בן־יהודה, מְחַיֵה השפה העברית.
באקדמיה ללשון העברית מְציינים את יום העברית תשפ"א בצורה מיוחדת ומקוּוֶנֶת בשֶפַע אֵירועים ופְעילויות – כולם זְמינים לציבור ללא תשלום:
אַלִיפות העברית – חידון יֶדע בעברית; מֵיזָם המילה האהובה – בחירות הציבור; שִׂיחוּחַחי בפייסבוק עם רונית גדיש, אבשלום קור ורוביק רוזנטל; רַב־שִׂיחַ על מילונאים ומילונים בהַנְחָיַית ירון לונדון; מִגְוַון הַרצאות; סַדְנה על גְבולות העריכה הלְשונית; סִרטונים ובהם הסברים של עובדֵי האקדמיה על סוּגיוֹת לשון.
הציבור מוזמן להיכנס לאתר האקדמיה ולקחת חלק בפעילויות.
העולות לגְמר
מחר תַכְריז האקדמיה מי נִבחרה כמילת השנה, מי זכתה בתואר המילה האהובה ומהי מילת הסלנג שאי אפשר בלעדיה.
ארגון אונסק"ו הוסיף השבוע את הקוסקוס לרשימת המאכלים בעלי מורֶשֶתעולמית. את הבקשה להוסיף את הקוסקוס לרשימה הִגִישו בְּמשותף המדינות הצפון אפריקאיות: מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ומאוריטניה.
בפְּנייה של המדינות נכתב, בין השאר: הקוסקוס, שמוגש בכל אירוע חברתי או תרבותי, הוא מאכל 'רגיל' ו'מְיוחד' בְּעֵת וּבְעוֹנָה אחת. הוא רגיל בגלל התְדירוּת שבה מגישים אותו בארוחות משפחתיות, ומיוחד מכיוון שיש לו תַפקיד מְאַחֵד ומְפַיֵיסבשמחות שבהן חולקים את האוכל.
בצפון אפריקה הקוסקוס נחשב למאכל בְּסיסי שבלעדיו אין ארוחה שלמה, כמו אורז או אטריות במטבח האסייתי. מכינים אותו מחיטה או שעורה, ולעיתים מתירס, או דורה.
כמו 'מלחמת החומוס' במזרח התיכון, הקוסקוס הוא מקור לגַאֲוָוה אך גם למַחלוקות בין מדינות צפון אפריקה.
למה אוכלים קוסקוס בימי שלישי?
ארוחות קוסקוס נחשבות לארוחות חגיגיותבְּקֶרֶב יהודי צפון אפריקה, מלוב ועד תוניס, ולכן הן גם מוגשות בדרך כלל בערבי שבת וחגים.
בתוניס, שהיא המָקורלמאכל האהוב, יום שלישי הוא היום החופשי של המַאֲפִיוֹת במדינה. קוסקוס הוא התַחליף ללחם, ולכן אכלו בתוניס קוסקוס בימי שלישי. המסורת עלתה לישראל עם העולים מצפון אפריקה וכיום ניתן לראות בתַפריטשל מסעדות רבות את הקוסקוס בימי שלישי ושישי.
לקראת חג החנוכה שלח לנו נער בן 13 סיפור שכתב סבא שלו, שעלה ממרוקו כילד למעברת 'חצרים' בבאר שבע. הסיפור מופיע בספר 'שערי רצון' – סיפור של ילד שעלה ממרוקו, שכתב הסב.
"המספר הוא סבא שלי!! הוא מספר על סבא רבא וסבתא רבתא" כתב לנו הנער, והוסיף: "הייתי שמח לפרסם את הסיפור ולגרום לסבא נחת רוח".
התרגשנו מהסיפור ומהבקשה של הנער, שמתעניין בשורשים של המשפחה שלו ורוצה לגרום לסבא נחת רוח.
בתשובה לבקשתנו לקבל את אישורו של הסב לפרסום הסיפור, כתב לנו הסבא: "כתבתי את הספר עבור ילדיי ונכדיי ולכבוד העולים שהתיישבו בנגב, סללו, בנו והפכו את השממה לגן פורח".
הינה הסיפור:
הפרידה מהחנוכייה שלנו / אלי אשרף – שפר
סיפור מתוך הספר 'שערי רצון'
….השנה 1958. חג פסח חלף לו, חג שבועות ממשמש ובא, אך המכתב על תוצאות מבחן הסקר בושש לבוא. היו אלה ימי מתח עבורי.
במוצאי שבת אחד, הסתודדו ההורים שלי עם אחי ורעייתו. לאחר שסיימו להתלחש, הם קראו לי להצטרף אליהם.
אחי פנה אליי ואמר: זה עתה סיימנו לדבר עליך ומוטב שתשמע במה מדובר. שמענו לאחרונה כי כמה ילדים בגילך התחילו לעבוד לפרנסת המשפחה ורצינו לדעת מה אתה חושב לעשות בשנה הבאה.
הרגשתי כאילו שפכו עליי מים צוננים. הבנתי לקראת מה השיחה הזאת מובילה. פניי ורעידות גופי הסגירו את רגשותיי.
אבא אחז בידי ואמר: – שמע בני מה כתוב ב"פרקי אבות":
"הוא הָיָה אֹומֵר: בֶּן חָמֵש ׁשָנִים – לַמִקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר – לַמִשְנָה, בֶּן ׁשְלֹׁש עֶשְרֵה – לַמִצְוֹת, בֶּן חֲמֵש עֶשְרֵה – לַתַלְמוד" …. כיוון שאתה עדיין אינך בן חמש עשרה, מחובתנו לעשות הכול על מנת שתמשיך ללמוד.
הרגשתי כמו ציפור שהחזה שלה נתמלא באוויר ורציתי לעוף ולצייץ מרוב אושר.
אבא המשיך ואמר: תחילה חשבנו שתעבוד שנה – שנתיים עקב המצב הכלכלי הקשה, אולם כיוון שראינו את הנחישות שלך הגענו להחלטה משותפת שאתה תמשיך ללמוד ובכל מחיר…
…לימים סיפרה לי אמא כי לאחר אותה שיחה, היא עשתה מעשה להוצאת ההחלטה אל הפועל. בלי ליידע מישהו מהמשפחה, אמא לקחה את החנוכייה העתיקה שעברה במשפחתנו מדור לדור מאז גירוש ספרד והלכה לשאול לדעתו של רב בית הכנסת שלנו מה וכיצד עליה להוציא לפועל את ההחלטה שנתקבלה באותו מוצאי שבת.
אמא סיפרה כי הרב אמר לה שחכמינו לימדונו כי ילד שיש לו אב, האב חייב ללמדו ולכן על ההורים מוטלת החובה ללמד את בניהם תורה.
אמא סיפרה עוד כי הרב עודד אותה והמליץ לה להציע למכירה את החנוכייה למוזיאון ישראל בירושלים, שם ראוי שהחנוכייה תישמר ותוצג לדורות הבאים. אמא שמעה וכן עשתה.
בתקופה שהיינו עולים במעברה, ההורים שלי נאלצו למכור חפצי ערך כמו פמוטים ותכשיטים. אמא מכרה אפילו את הצמה הארוכה והיפה שלה. כל אלה התקבלו אצלי בהבנה, אולם כאשר נודע לי על מכירת החנוכייה הצטערתי עד למאוד. המכתב שבישר לי כי עברתי את מבחן הסקר לא ניחם אותי. ידעתי שכבר לא נוכל להדליק את החנוכייה עתיקת היומין ולא נותר לי אלא ללכת לאמא ולהודות לה על ההקרבה העצומה שעשתה בעניין החנוכייה, והבטחתי לה שאשתדל ללמוד כמיטב יכולתי ולהביא אור הביתה במקום החנוכייה שאיננה איתנו עוד.
* * * *
אור מדור לדור
עד כאן הסיפור.
לשאלתנו, האם החנוכייה נשמרה במוזיאון ישראל, ענה הנכד: "כן. סבא לקח אותי לראות את החנוכייה במוזיאון".
בלי להכיר מקרוב את הסבא, הנכד והמשפחה – אפשר לומר בביטחון כי במשפחה הזו – אור החינוך וההשכלה ממשיכים להאיר!
בתמונה למעלה: חוגגים בבטן האונייה בדרך לנמל חיפה. סבא (מספר 3) אחותו (2) ואחיו (1)
אַרְכִיוֹנָהשל חנה סנש, ובו יומניה האישיים וחֲפָצִים מילדותה, הועבר לאחרונה לספרייה הלאומית. הספרייה תפעל לְהַנְגָשה דיגיטלית של הארכיון החשוב לטובת הציבור בארץ ובעולם.
בשנת 1945, שנה לאחר הוצָאֲתָה להורֵג של חנה סנש בהונגריה, חייל הבריגדה היהודית, משה ברסלבסקי, חזר לארץ ומצא מתחת למיטתה של סנש בקיבוץ שדות ים מִזוָודָה ובה מכתבים, יומנים, וגם מחברות עם שירים שאיש מעולָם לאראה. כךהִתְגַלְתָה לציבור הצַנְחנית המשוררת שהפכה לסֵמֶל לגְבוּרָה.
האוסֶף המשפחתי
אימה של חנה, קטרינה, שהִגִיעה לארץ כעבור כמה חודשים, הֵביאה איתה את כל החומֶר ששמרה אצלה כל השנים בבית בבודפשט. כאן קיבלה לידיה את המִזְוָודָה שנִמצאה בקיבוץ.
מאז נִשמר האוסף בידי קטרינה סנש בדירתה בחיפה. הוא כולל, בין השאר, את כתבֵי היד של שיריה; יומנים אישיים; עיתון שערכה בגיל 6; הִתְכַּתְבוּת עם בני משפחתה ועם אחרים; תַצלומים; תעודות אישיות מילדותה בהונגריה; מחברות לימוד מבית הספר החקלאי לנערות של חנה מייזל בנהלל; פרוטוקול של המשפט שלה; הִתכתבות ומִסמכים בנוגֵע לפרשת קסטנר, ועוד.
לאחר מותה בשנת 1992 ומות בנה גיורא סנש, אחיה היחיד של חנה, בשנת 1995, הִמשיכו שני בניו לעסוק בקִידוּם זִכְרָה ומוֹרַשְתָה. מֵעַתָה יִישָמֵר האוסף החשוב בספרייה הלאומית.
הפֶּּתֶק האחרון
אחד המִסמכים המרגשים באַרכיון הוא הפֶּתֶק האחרון שכתבה חנה סנש לאימה. הפתק נמצא בכיס שמלתה של חנה לאחר שהוצאה להורג. וכך כתבה: "אִמִי היקרה והאהובה. אין לי מילים, רק זאת אוּכַל להגיד לך: מיליונֵי תודות. סִלחי לי אם אפשר. את לְבדך תָבִיני מדוע אין צורך במילים. באהבה אין קֵץ, בִּתֵך".
בתמונה: חנה סנש. צולם בקיבוץ שדות ים. 1939. הצילום: UNKNOWN (לע"מ)
'אותהחלוצים החדשים' יוענק על ידי האיגוד הספרדי העולמי, משרד התרבות וק.ק.ל ל-73 ממְיַיסדֵיערי הפיתוח, המושבים והקיבוצים בתקופת העלייה וההתיישבות בשנים המכוֹנְנוֹתשל המדינה 1964-1946. ביניהם: אנשי אקדמיה, מדע, רפואה ומשפטים; מנהיגי ציבור ותקשורת; אומנים, אנשי רוח וספורטאים; עובדים ואנשי עסקים.
האות נועַד לְהַעֲלוֹת על נֵסאת תְרוּמָתָם של מאות אלפי העולים מארצות ספרד והמזרח ובני קהילות אחרות שתרמו לבִיסוּס הארץ וצמיחתה בתחומי הבנייה, החברה, ההתיישבות. חלוצים אלה התיישבו בערי הפיתוח ואזורי הסְפָר, עברו את תְלָאוֹת הקליטה, עבדו בסְלילת כבישים, פיתוח היישובים, חקלאות ובניין, חינוך ושירותים רבים. זהו דורשהִנִיחתַשתית לבִיצוּר הכלכלה, החברה והמדינה וראוי עתהלהוֹקִיר לו תודה ולציין את תרומתו הגדולה לפיתוח הארץ ולהישגֶיהָ של הציונות. כל דור והחלוציות שלו – אומריםיוזְמי האות: דימונה, נתיבות, חצור, לוזית בְּדוֹרָן הן כמו דגניה, חניתה, נהלל ויגור בְּדוֹרָן. 'אות החלוצים החדשים' יוענק לנְציגיםשל שני דורות: דור המתיישבים ודור הבנים והבנות.
מצעד ריקוד הדגלים המסורתי, שמושך אליו בכל שנה אלפי צעירים מרחבי הארץ – שצועדים ממרכז העיר אל הכותל המערבי – יִתקיים מחר במתכונת מצומצמת, בְּשֶל מִגְבְּלוֹת הקורונה. האירוע יכלול שרשרת אנושית סביב שערי העיר העתיקה וישתתפו בו כ-700 איש. בנוסף תצא שַיֶירֶתמכוניות מאצטדיון טדי לעיר העתיקה. בכותל המערבי תתקיים עצֶרֶת בהשתתפות כ-450 איש שיֵירשמו מֵרֹאש.
בתמונה: מצעד הדגלים המסורתי לרגל יום ירושלים ברחובות העיר. 2009, Mark Neyman לע"מ
אֵירוּעֵי יום הזיכרון יִתקיימו השנה תחת מִגְבְּלוֹת הקורונה. בתֵי העָלמין הצבאיים יהיו סגורים לקהל מערב יום הזיכרון (יום שני) בשעה 16:00 וביום הזיכרון (יום שלישי).
יום הזיכרון יִיפָּתח ביום שני ב-20:00 בערב בצְפִירָה שתִישָמַע ברחבי הארץ. אחריה יִתקיים טֶקֶסהזיכרון המַמְלכתי לפתיחת אירועי יום הזיכרון. הטקס יתקיים ברחבת הכותל המערבי בירושלים, ללא קהל ויועבר בשידוּר ישיר באֶמצעֵי התִקשורֶת.
בסיום הטקס, הציבור בישראל יִיקָרֵא לצאת למרפסות לשירה הֲמוֹנִית של ההִמנון הלְאומי 'התִקווה'.
אֵירוע 'שירים לְזִכְרָם' צוּלַם מֵרֹאש ללא קָהָל וישוּדַר בטלוויזיה.
ביום הזיכרון, יום שלישי, ב-11:00, תִישָמַע ברחבי הארץ צְפירתדוּמִייָה בת שתי דקות. בסיומה יִתקיים בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל בירושלים טקס הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל. הטקס יִתקיים ללא קהל ויועבר בשידור ישיר באמצעי התקשורת.
בשעה 11:00 יחלוף מַטַס חיל האוויר מעל בית העלמין הצבאי בהר הרצל ומעל היכל הזיכרון.
באותה שעה, בכל אחד מֵ-52 בתי העלמין הצבאיים ובאֲתַרההַנְצָחָה ללוחם הבדואי יתקיים 'משמר הנר' – חיילים יעמדו ליד אֲבוּקַתהזיכרון ויוּשְמַע ההִמנון.
בהיכל הזיכרון הממלכתי יִקראו לאורך היום חיילים את שמות כל הנופלים.
הטקס הממלכתי לזכר חלְלֵי פעולות האֵיבָה יתקיים ביום שלישי, בשעה 13:00 בהר הרצל, ללא קהל.
בתמונה: בית הקברות הצבאי הלאומי בהר הרצל, ירושלים (ויקיפדיה)
הנושא המרכזי של יום השואה בשנה זו הוא 'הצלה בידי יהודים בשואה – סולידריות בעולם מתפרק' – יהודים שסיכנו את עצמם כדי להציל את בני עמם בזמן המשטר הגרמני הנאצי.
זוהר ארנון נולד ב-1928 בהונגריה. עלה לישראל בינואר 1945.
לחם במלחמת העצמאות ולימים היה יערן, מפיק ובמאי. לזוהר ולרעייתו אהובה שתי בנות.
אביבה בלום וקס נולדה בוורשה בשנת 1932. עלתה לישראל בשנת 1950. לאביבה בת, ארבעה נכדים ועשרה נינים.
חיים ארביב נולד ב־1934 בעיר בנגאזי שבלוב. עלה לישראל בשנת 1949. בזכות שליטתו בשפה הערבית שירת בחיל המודיעין. היום הוא מלמד שחמט בהתנדבות בגני ילדים ובמועדוני קשישים. לחיים בן, בת וחמישה נכדים.
לאה מרים ראובני נולדה ב-1926 בצ'כוסלובקיה. ב־1960 עלתה לישראל ועבדה כאחות בבתי חולים. כיום היא מתנדבת בבית אבות ומבקרת ניצולי שואה בודדים.
אברהם כרמי נולד ב-1928 בפולין. עלה לארץ בספטמבר 1945. במלחמת העצמאות היה בן מגיני גוש עציון ונפל בשבי הירדני. לאחר שחרורו עבד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל והיה מפקח במשרד החינוך. לאברהם ולרבקה, שורדת ברגן בלזן, שלושה ילדים, תשעה נכדים ו-23 נינים.
יהודה בייליס נולד ב-1927 בקובנה שבליטא. ב־1946 עלה לישראל באוניית מעפילים, התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות. ליהודה ולרעייתו אהובה שתי בנות, ארבעה נכדים וחמישה נינים.
בתמונה: עצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ג ביד-ושם בירושלים. בצילום: ניצול השואה ברוך קופולד מצית אחת מ-6 המשואות לזכרם של 6 מיליון יהודים שנספו בשואה. (לע"מ)
